אודי ....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
סליחה שמציפה היום ... אבל מאוד מבולבלת . היום בפגישה היה החלק הזה ...הקשה אני לא ממש הייתי אבל כן ראיתי אותו ושמעתי אודי ....שמעתי אותו אומר מילים למטפלת . אודי זה ממש מפחיד כי אני כאילו שמעתי אבל , אני לא מרגישה שהייתי שם לא מרגישה כלום ...על מה שאני בחלק הזה (שהוא) אמרתי או עשיתי (הוא צייר שם משהו ) לא מרגישה כלום על הפגישה הזאת .... כשהייתי שם זה נראה שאני עושה הצגה אחת גדולה ...כי כאילו שמעתי וזה הרגיש כאילו יוצאות מילים מהפה שלי אבל לא בקול שלי .... אודי אני יודעת שאני כותבת מבולבל מתוך הפיצול ....אבל איך אני לא מרגישה כלום ... כזאת פגישה הייתי אמורה להרגיש עצב וכאב וכעס ואני כלוםםםםםם.......אודי זה הניתוק הזה , עוד פעם ...... אני לא מבינה מה קורה לי ....ומה אני אמורה לעשות עם החלק הזה שמגיע ....
הי אביב, זו הדיסוציאציה (הניתוק). את מכירה אותה היטב. וזו בדיוק אופי פעולתה ומטרתה - לא להרגיש. אודי
הוי אודי אלו מילים. אביב, אנחנו מכירות אותה, את הדיסוציאציה היטב. נראה לי שאם אנחנו מזהות וקוראות לה בשם - משהו בזה יכול להקל. ממש לא מזמן הייתי במצב כזה (רק לחצי יום שזה שיפור אדיר לעומת התמידיות של פעם). ידעתי מתוך הניסיון להימנע מהתעסקות בדברים מסוכנים, למשל, כי זה מאד מגדיל סיכוי לפציעות. השתדלתי לא להלך אפילו במקומות מוכרים, כי יש אובדן אוריינטציה. בקיצור אנחנו ממש מכירות. איך יצאתי מזה? הייתה שיחה טלפונית, שבעקבותיה ידעתי מה המציאות ויצאתי מעולם הדימיון ברובו. ויש בה גם יתרונות, כמו שכבר אמרנו. השיוטים האלה בגיל, למשל, חינניים ומיוחדים בעיניי. שלך, סוריקטה
אני עם ערפל כבד בראש כזה שמכביד על האזניים .......מצטערת שלא מצליחה לחבר אותיות למילים ....
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
