אני בהתחלת טיפול וקבלה של המצב שלי

שלום. אני חדש כאן בן 30 ומקווה שמישהו יבין אותי. בתקופה האחרונה אחרי קרוב ל 17 שנה שאני סובל מדיכאון, הסכמתי לעצמי להבין את המצב שלי ולפנות לטיפול. התחלתי טיפול אצל עו"ס קלינית, נשמה טהורה, מקשיבה מייעצת ותומכת. במהלך הפגישות הראשונות הבנתי כמה חסרים לי פידבקים חיוביים מהסביבה הקרובה וגם בכלל. הבנה, הכלה, בכלל הקשבה. חיבוק. זה דבר שיכול להמיס אותי אמא לא היתה אף פעם "במשרה מלאה" אישה קשה. את האמת.. כל כך חסר לי, חסר... אני נשוי באושר לנשמה התאומה שלי. אבל היא לעולם לא תוכל להכיל ולהבין את מה שעובר עלי. אולי בגלל שיהיה קשה לי להסביר לה את המצב.. כשאומרים שמגע אפילו סתמי ובדרך אגב עם מי שאתה בקשר איתו, יכול להרגיע, להשרות ביטחון לתת הרגשת אמון ועוד.. אפילו לחיצת יד למטפלת אני לא יכול לתת? מקווה להבנה

הי, משאלה חשובה מאד. וחשוב מאד לדבר עליה. בטיפול. בטיפול זו בעייה, לפעמים - המגע כדוגמת חיבוק. היישום, לעתים ולמרבית הצער, יצטרך להמצא מחוץ לטיפול, מתוך התאמת ציפיות, והבנה, אולי, שהוא אחר מאמא ועולל, וגם חלקי ויש בו ויתור. למטפלת יש תפקיד מסוים, לבת הזוג תפקיד אחר. אף אחת מהן היא לא הכל, כנראה. סוריקטה

היי ברוך הבא, נכון שמגע מהקרובים אליך נותן נחמה, מבינה אותך, הטיפול הוא בדיבור ולא במגע....מגע בטיפול בעייתי מכמה סיבות, מעצמי יכולה לומר שזה מבלבל מאוד, גורם לך לרגשות מעורבים ואפילו ל"התאהבות" ופנטזיות על המטפלת....ועל פי החוק זה גם בעייתי, בגלל הטרדות ובייחוד אם אתה גבר והיא אישה... נסה לדבר את התחושות שלך לגבי המגע. אצלי בטיפול זה דובר המוןןןןןןןןןןן על מהו מגע בשבילי ועל הצרכים הבסיסיים האלה. מקווה שתצליח להרוויח מ"מגע" של מילים. הן הרבה יותר חשובות לעיתים מהמגע הפיזי. בהצלחה.

היי הצורך במגע בהחלט מובן, אך יש להבין שבעוד שהמגע נעים לאחד, הוא עלול להיות לא נעים לאחר. יש אנשים שכמהים למגע ויש אחרים שמגע מאוד מרתיע אותם ומעורר בהם סוג של דחיה. אני חושבת שזו בעצם הסיבה להימנעות ממגע בטיפול פסיכולוגי, מעבר לעובדה שמגע עלול להתפרש באופן שגוי כאשר מדובר במטפל ומטופל שאינם בני אותו מין. אני למשל, ממש לא הייתי רוצה שהמטפל שלי יגע בי פיזית בשום צורה או אופן. אבל אני מאמינה שאם בפגישת ההיכרות הראשונה שלנו, הייתי מגישה לו את ידי הוא כן היה לוחץ אותה.