צריך להיות משורר כדי לכתוב פה משהו?!

שלום לכם. אני חדש כאן.. אין לי נשמה פיוטית ואני לא משורר אבל בא לי לשתף ולהתייעץ. קשה לעמוד בקצב שלכם בלי להשמע "טמבל" "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם--מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד". קוהלת

וכמובן, "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: "

הלואי שהיה באמת אפשר לעשות את כל מה שמדובר בפסוקים האלו..

הי קהלת ... תמיד ניתן להתייעץ ולהיות כאן, היפה כאן שאף אחד מאיתנו לא חכם יותר או טוב יותר כולנו נעזרים וכשיכולים עוזרים... לא צריך נפש פיוטית בכלל.... אבל אם תרצה אשמח לשמוע למה הציטוט הזה ...ובכלל עלייך .. ברוך הבא ...

היי קוהלת, וואו, שם גדול בחרת לך. ברוך הבא, למה הכוונה? לא צריך להיות משורר כדי לכתוב כאן..מאיפה הרושם הזה? או לעמוד בקצב? בקצב של מה? של מי? למה אתה מרגיש שקשה לעמוד בקצב בלי להשמע "טמבל"? לא הבנתי, מוכן להסביר?

אביב. שאלת שאלה בשביל כולם ואענה עליה. קוהלת זהו שם נרדף לשם שלי. 😉 הציטוט שלי משתנה בהתאם לרוח הדברים, מצב הרוח, והזמן... אני ילד קטן בגוף של בן 30 פגוע מאוד מהחיים. ההורים לא הורים. אמא? לא בדיוק אמא... נידוי והתעללות מצד המורים בבית הספר (בזמנים שכבר הייתי מצליח להגיע..) דיכאון. קר, קר מאוד ואפור! לא מחכה לשום דבר, רק שיגמר כבר היום. אישפוזים.. ניסיונות לא להיות. בין לבין מתעלם ומנסה להמשיך הלאה כי לפעמים מבינים שיכול להיות גם טוב בחיים היום נשוי לנשמה התאומה שלי, אבא למלאך קטן בן 3 שאני משתדל לתת לו הכל. כל מה שלא היה לי והרבה יותר.. אחרי קרוב ל17 שנים אולי יותר, עם מסכות והתעלמות מהילד המיוסר שבי החלטתי להכיר בו. לתת לו מקום ולחבק אותו. היום בתחילת תהליך טיפול. היא מלאכית שמכילה אותי, מקשיבה מעודדת ומייעצת. אני יודע שהיא נדירה. אבל קשה, קשה להשאר ממוקד בפגישות הראשונות, כשיש כלכך הרבה דברים לפרוק, אני מתפזר בין השנים, זיכרונות שלא עוזבים והטיול מטלטל! קשה להשאר במקום אחד כשאתה מפוצל בזיכרונות מסיטואציות שונות שרק רוצות לצאת, שמישהו ישמע אותם, ויבין את מה שאתה שומר ה מ ו ן זמן. ואז מגיע הזמן להפרד. הלב עמוס להתפקע וזה כואב וכבדדד. וכמו שמישהי ניסחה פה את זה כבר לפני.. "שהפגישה נגמרת אתה נשאר עם הלב פתוח כמו אחרי ניתוח ואין מי שיסגור אותו עד לפגישה הבאה" בין לבין קשה לי ובודד. אין מי שיבין ויעודד. "וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם." קוהלת. פרק ד פסוק א