אנשי מקצוע ומערך התמיכה בארץ

אודי יקר .תודה על מה שכתבת לי למטה .... אני לא חשבתי שזה מרוע והלוואי וזה היה מרוע ...הייתי מבינה .... אבל הבורות ,חוסר הידע ,חוסר במערך תמיכה תקין .. לנפגעות ובמיוחד במיוחד למי שסובל מההפרעה הזו ....מאנשי המקצוע כואב בצורה שאין לי מילים ... אז הייתי חייבת עזרה בגוף מסויים והחלטתי להעיז ולבקש .. וחשפתי את עצמי ואמרתי שאני חיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ...ואז שאלה אותי אותה אשת מקצוע .... אז מה במחלה הזו מפריע לי .. והבנתי . שאין לה מושג קלוש על מה אני מדברת ...ושזו לא מחלה .. זה מבנה הנפש שלי בעקבות טראומה קשה . בטלפון כבר חשפתי את עצמי ואמרתי שאני בחרדה גדולה מהשיחה מולה ...ו....אז לא רק שהיא איחרה בחצי שעה כאילו אני אויר ....היו עוד כל מיני שפשוט זעזעו את המערכת ... אז כן לאדם נורמטיבי חצי שעה איחור אולי יגרמו לתסכול קל ...לאדם עם did שנמצא בחרדה זה גרם לפיצול מטורף .. וזה מחזיר אותי לינשוף ולרשת התמיכה .. יש לנו צרכים שונים מלנפגעי טראומה אחרים . וחוץ מהמטפלים שלנו ...החיבורים אודי ברשת מאוד מאוד גדולים ויוצרים חורים ענקיים ....וזה קשה לעשות תהליכים משמעותיים להביא את החלקים לקבל אותם בפגישה ואז לצאת מפגישה כמו באמצע ניתוח עם בטן פתוחה ומדממת ולהשאר בלי תמיכה ...זה סוג שלא אנושי .... ואז כמו שאמרה ינשוף ...תודה לניתוק שמציל אותנו ... בעיקר אודי עצוב.. וכל פעם שאני נתקלת בבורות הזו מול אנשי מקצוע . וכן אולי אני נאיבית אבל מפסיכולוגית קלינית אני מצפה שתדע שזאת הפרעה ומהי .. ואני לומדת ....אז שוב חוזרת למקום שמעדיף להגיד פוסט טראומה ואם אפשר אז מפיגוע כי זה ממש מקבל אמפטיה והבנה ישר ... ולא לצאת בגלוי מבלי להתבייש ...

הי אביב, בעבר ניסיתי משהו במערכת הציבורית ממישהי לא מוכרת. מאד מאד מאד שונה מטיפול פרטי, לא כל שכן אנליזה ומי שמכיר אותך. שם איחרו לי באולי שלוש ארבע שעות. השיחה נחוותה שטחית, סתמית. התוצאות היו - די שום כלום. זה לא זה. כך היה עבורי. אולי היה צריך להתאים ציפיות מראש. כשאני מגיעה מראש עם דרגת פירוק מסוימת, אני יכולה להתרסק אפילו מפגישה עם רופאת משפחה וכד'. היום אני אומרת על זה - באסה... אגב, אני לא נותנת לעצמי כותרות והגדרות מהספרים הפסיכיאטרים, גם לא מול אנשי מקצוע. אלא אם יהיה זה מישהו שהמטפל שלי מכיר והוא עצמו יידבר במילים מקצועיות. סוריקטה

עצוב מה שאת מתארת ... אבל כאן זאת לא הנקודה .זה לא קטע טיפולי ..ולא המטפלת שלי .. זה גוף שאני נאלצתי לפנות אליו כתוצאה מבעיה מסויימת ..גוף שצריך תויות כדי ל"זכות" במה שאתה צריך .. את מכירה אותי מכאן שאני חושפת ונתתי לעצמי את המקום הזה ...לשבור סטיגמות אישיות ... לבוא להגיד זה חלק ממני להביא את הקושי וגם להעביר מסר למי ששקופים ומפחדים מההפרעה הזו ..אז אפשר לחיות איתה .. כן בעיני לנפץ את הסטיגמה ולהסביר עד כמה שאני יכולה ,מהי ההפרעה הזו ושהיא לא כזאת מוזרה כמו שרואים בסדרות כמו טרה או בסרטי קולנוע... בעיני זאת שליחות . ובמיוחד מול אנשי מקצוע שמטפלים אחר כך באנשים ופשוט עושים נזקים לאורך שנים. נחזור לאותה אחת ...החשיפה מולה הייתה באמת להגיד לעצמי אמירה שאני לא צריכה להתבייש במי שאני .ובמוגבלויות שלי. אחרי התגובה שלה התקפלתי עם הזנב בן הרגליים ובמכתב המקצועי שאני מצרפת ביקשתי שיכתב פוסט טראומה מורכבת ... וזה עושה אותי עצובה עד מאוד ...כי אין סיבה בעולם שאני צריכה להתבייש במי שאני בגלל בורות של אנשי מקצוע .. בקורס הכי בסיסי של מבוא לפסיכולוגיה למדתי על ההפרעה הדיסוציאטיבית .. אז פסיכולוגית קלינית שתפקידה מחייב אותה לפחות להכיר.. הבורות והסטיגמה הכי גדולה מגיעה מאנשי המקצוע וזה פשוט נורא

הי אביב, כן, הבנתי. גם כשאני פניתי, זה היה לצורך איזו הכרה. ובסוף נאדה וויתרתי. מסכימה שאין לעשות הכללות. גם חסרים לי כל כך הרבה פרטים, אני רק יכולה לשמוע ולהבין את החוויה הנוראית שלך. מניחה שאת כבר מכירה אותי לפחות וירטואלית, ואני רואה אותך כאדם שלם (שגם מתפרק לעתים, כמו כל אחד, רק בעוצמות אחרות אולי ולמשכי זמן אחרים, ובתדירויות אחרות) ולא 'חייזר'. ייחודי ואפילו ממש חינני בעיניי. עצוב מה שאת מספרת. מבינה את כוונת השליחות הנפלאה. אודי כתב פעם שהלומי קרב התביישו פעם והיום חל שינוי. אור התקווה. אני יכולה לשלוח מכאן חיבוק (וחיבור - התחיל כטעות הקלדה ובחרתי להשאיר). הסרטים, כנראה עושים שירות רע מאד לDID. זה לא נראה ככה בחיים. שלך, סוריקטה

אביבוש, אני קוראת אותך ועצוב שאת מרגישה שלא מבינים אותך... זה הזכיר לי שהמטפלת שלי ממש רזה וכשדיברתי על פיתויים ואוכל ובולמוסים הרגשתי שזה לא הכי מדבר אליה...לא יודעת תחושה שאינה מבינה אותי וזרקתי אליה שהיא בחיים לא תבין כי בטח היא מאלה שמעולם לא עשו דיאטה או חשבו על אוכל כל הזמן..היא הודתה שזה נכון!!! אבל אמרה משהו ממש ממש נכון, לא זוכרת את המילים המדוייקות אבל משהו כזה שהיא לא חייבת לחוות את מה שאני חווה בדיוק כדי להיות אמפטית או להכיל את הכאב שלי או הרגש שלי........ היא לא צריכה לחוות טראומה כדי להבין טראומה..היא פשוט צריכה לנסות להבין אותך ואת לעזור לה להבין את הרגשות שלך. והמטפלת ביקשה ממני שאתאר לה במדוייק את החוויה ומה זה אומר..ואת יודעת מה? היא ממש הבינה ולא האמנתי שזה אפשרי. אנא האמיני שרוצים להבין אותך גם אם לא חווים בדיוק את אותו הדבר, מאמינה שרוצים להבין. איתך, מיכל.

מיכלי יקרה קודם כל זה מראה שיש לך מטפלת מקצועית שיודעת לעשות הפרדות ...וברור שלא צריכים לחוות את מה שאתה חווה כדי לטפל בך ... אני לא חיפשתי אצלה הבנה למצב כזה או אחר ..אני ציפיתי לידע בסיסי מול הפרעה ...אנחנו נדרשים לתהליך פנימי קשה לא להתבייש לא לפחד מהחלקים לקבל אותם להבין שזה מי שאתה בעקבות הטראומה שעברת ...אז אני מצפה שאיש מקצוע שלמד ידע מה זה ..ואם הוא לא יודע שישאל ... ולצערי מיכל אני לא היחידה רבות מחברותיי מתחבאות מאחורי פוסט טראומה מורכבת במקומות שחייבים להציג אבחון כי להגיד אני עם did חושף אותנו למקום לא בטוח . אז כן זה עושה לי עצוב ואפילו כעס .

היי אביב היקרה, זה בהחלט לא נעים ואפילו מאוד מרגיז. צר לי לומר שגם במגזר הפרטי אין ערבויות. זה מאוד תלוי מטפל. כפי שיש רופא טוב ורופא גרוע, כך יש מטפלים טובים ומטפלים שהם פחות רגישים ופחות טובים. לפני לא מעט שנים כשהלכתי לפסיכולוגית וחשתי מאוד לא בנוח עם העובדה שאני הולכת לפסיכולוגית ולטיפול בכלל וממש לא רציתי שידעו שאני הולכת לטיפול. כשהגעתי לפסיכולוגית בשעה שאני אמורה להגיע אליה (לא הקדמתי) בדיוק יצאה ממנה מישהי שאני מכירה מאוד מאוד טוב וזה היה מאוד מאוד מביך, מכעיס ומשפיל. נפגשתי עם המטופלת הקודמת שאני מכירה היטב מחיי האישיים פנים אל פנים ואפילו ניהלנו שיחה קלילה לפני הפגישה עם המטפלת. מן הסתם מאוד נפגעתי מזה שלא שמרו על הפרטיות שלי ובשלב מסויים אחרי מספר מועט של מפגשים הפסקתי להגיע אליה. אבל שוב חשוב לומר שאסור לעשות הכללות. כפי שכל אדם שונה מרעהו, כך המטפלים שונים האחד מהשני. יש רגישים יותר ומוצלחים יותר ויש פחות מוצלחים. ממש כמו בכל מקצוע אחר. המטפל הנוכחי כן מקפיד על מרווח זמן בין המטופלים כך שהם לא פוגשים האחד את השני, אבל גם אצלו קרה פעם שבטעות פגשתי את המטופלת הקודמת. אבל הבנתי שזה קרה בטעות ובסופו של דבר כולנו בני אדם וגם מטפלים טועים.