להיות ילד

בא לי לפעמים להיות הילד שבי. מבחוץ אף אחד לא מבין. זה חסר לי. הילד רוצה.. הילד מחפש תשומת לב.. מישהו שיקשיב, יתמוך, יתן מילים טובות, יעודד, יאמין, יחבק, יאהב. מישהו שבישבילו אוכל לקום בבוקר לצאת, לעבוד, לעשות, להגיע להישגים ולהוכיח שאני יכול. שיתן פידבק חיובי. רוצה להיות ילד. קשה לבקש. קשה להיות. אולי עד עכשיו זו מסיכה!? קשה להוריד אותה.

אולי כדאי להתחיל באיחוד זהויות? המסכה כאן שקופה. שקופה מידי.

נראה לך שאפשר להוציא את העניין הזה מהפורום "לחיים האמיתיים"? המסיכה שקופה מדי? כי כאן היא בתהליך הסרה. רק לכאן. הצלחת להוציא ממני חיוך של ציניות. זה הקטע שכתבתי את זה פה. רק פה. אי אפשר בשום מקום אחר. פה אני קהלת.. בבית אני _____ ומה זה איחוד זהויות?... סליחה

עשקו לי את הילד! הילדות היתה מלאה בריחות בריחות מהמציאות השחורה. מכות השפלות בבית ובחוץ.. כל השאר נשאר אפור וקר. לא חיבוק. לא מילים חמות. לא עידוד לשום כלום. פשוט תהייה.. תגדל.. איך? לא משנה. העיקר תגדל ותעוף כבר מפה. אני לפעמים חושב שאני נס. לא מגזים. עד שאני קורא פה שישנם עוד אנשים טובים שעשקו להם את הילד. אני מבין שיכולה להיות מציאות של "ניסים מהלכים" נס שאני חזק להתמודד. נס שאני מכיל בכלל מה עברתי ועדיין אני כאן. תודה על כל בוקר. רק שיגמר יפה. בבקשה!!! אז.. ילדות?? לא זוכר כלום מאז.

שמע, קוהלת, נראה לי שלרובנו כאן היו חסרים אלמנטים 'נורמליים' של ילדות. ונראה לי גם שעל חלקנו כאן אסכים לומר שאנחנו סוג של נס. הנס הזה הוא אולי דחף חיים מיוחד. סביבה שהייתה שונה קצת מהשחזור של הבית ובכל זאת הצלחנו לקלוט ולספוג ממנה משהו. אני זוכרת הרבה. ונזכרתי הרבה הודות לאנליזה. חלפו איזה ארבעים שנה עד שהבנתי מה היה שם... סוריקטה

היי קהלת, כל מה שכתבת אפשר לקבל כמבוגר..לאו דוקא ילדים מקבלים תשומת לב וכו' ומבינה את משאלת ליבך..מה המשמעות עבורך להיות הילד שבך? כי מה שכתבת בהחלט אפשרי בתור מבוגר...מה היית עושה בתור ילד שאינך יכול כמבוגר? אל תשכח שילד אינו חופשי כמבוגר...יש עליו יותר שליטה

נמאס לי להעמיד פנים. מסיכה. מסיכות?. פשוט לא אני. בתור ילד הייתי עושה רק מה שאומרים לי. המסגרת הנוקשה והקפדנית לא איפשרה משהו אחר. קום בבוקר לבית ספר שאתה שונא. מאוד!! תגיע בזמן ואל תתלונן כשמתעללים בך. ככה זה בבית ספר זה נורמאלי! מותר למורים לארגן חרם עליך ולתת לתלמידים להתעלל.. בבית זה אותו דבר. בנוסף לשיעורי בית שלקחו שעות כי לא למדתי בתכלס.. עסוק בהישרדות. ואז טיפה אויר, לא יותר מדי. תחזור מהררר יש לך 10 דקות. לישון. לקום לא להתלונן.. .... לופ שלא נגמר. חיים ריקים וקרים. אפורים. לבד בבית ובבית ספר.. ואז בפנימייה.. שנים של קרירות וחוסר התייחסות לילד שלא באמת יודע שזה לא בריא מה שהולך פה.. פשוט עושה מה שאומרים לו. למרות שקשה. כי זאת המסגרת. בסוף נזרקתי לאנדרלמוסיה לא מאורגנת של החיים האמיתיים. נכנס לעבודה ונזרק נכנס שוב לעבודה ובורח 30 מקומות עבודה תוך 5 שנים! התייאשתי. ניסיתי! קשה כשאין לך ביטחון עצמי מתחת לאפס. קשה כשאתה אוכל חרדות מכל דבר. היום אותו רעיון.. טיפה שונה. רק עם עוד משפחה לדאוג לה. מסיכה של חזק, יציב. שמח וצוחק.. בפנים אני יודע שאני שקרן. שחקן טוב. הילד מתאמץ לשמור על המסיכה. מפחד לצאת ולבקש את שחסר. אז את שואלת מה אי אפשר לעשות כשאתה מבוגר? אני באמת לא יודע. בתור ילד בכלל לא ידעתי מה אפשר.. כלום. הכל מבולבל. לפעמים מתנהג כמו ומייסר את עצמי על כך. הילדים קוראים לזה "צומי" חחח נראה אותם מתמודדים בלי. טוב. חפרתי. תסלחו לי מה זה מעניין אתכם בכלל. רק משתף..

הי קוהלת, נדמה לי שאולי אנחנו, כאן, מבינים (?) מה אתה אומר? אני 'גדולה' ממך בעשרים שנה, ועושה שטויות של ילדים ובמקביל מבוגרת ובשלה יחסית באזורים מסוימים. למה לא להיות ככה גם ילד? אגב, כשכתבתי לך, פתאום חשבתי, שכנראה, יש בי חלק שמבקש להיות ילד. ילד, לא ילדה. סוריקטה

יקרה ... אצלי בודאות יש חלקים של ילדים שהם זכר ולא נקבה .... אז כנראה בכולנו יש ...שלם

הילד שבי ..... טוב אז אני בטוח מבינה ... אתך ולך ... https://youtu.be/5t78Yke4r-c

תודה לכם על ההבנה השיר והשיתוף. מסתבר שהגיל הוא רק מספר. השאלה מה אנחנו מרגישים בפנים. וסליחה שעפתי וחפרתי. אני על תרופה חדשה.. תבינו. 🤣

הי אתה ממש לא חופר תביא את עצמך איך וכמה שנכון לך. רק תשמור על עצמך לא לחשוף את עצמך כי בסוף זה וירטואלי...