הוא הבין...

הוא הבין לבד מבלי שאומר מילה... הוא תיקן בעצמו את כל הבעיות שפירטתי מקודם, הוא ממש יצא מגידרו על מנת לתקן את המצב. אז מן הסתם הוא כן הבין שמאוד נפגעתי, למרות שלא אזרתי אומץ לומר לו את זה. הוא כל כך השתדל בפגישה, שזה היה אפילו מביך למדי. זה הרגיש לי אמיתי ואותנטי, שבאמת אכפת לו. אני מנסה לסלוח על הדברים שנאמרו, זה לא קל לי. אבל מאמינה שאסלח. אז זהו בינתיים... סוף שבוע נעים......

הי שירי, עדיין חשוב שתספרי לו אלו מחשבות חלפו בראשך. אולי עכשיו כשהוא נחווה בעינייך כידיד. מכירה גם את הפחד שהוא יהפוך לאויב, ואוי ואבוי איזה מידע הוא מחזיק עליך. עדיין תזכרי שלפעמים את חווה אותו כמשהו טוב מיוחד במינו וחזק, ולפעמים את חווה אותו כממש גרוע לקיצוניות השנייה. מניחה שיחלוף עוד זמן עד שהטוטאליות הזאת תשתנה. ההמלצה ממש לשתף. ממש. סוריקטה

תודה אודי וסוריקטה על המענה... הלוואי שיכולתי לספר לו, אבל אני לא מסוגלת. זה חזק ממני. אני ממש לא מסוגלת. אני מעולם לא אומרת כשפוגעים בי. האדם היחיד שאני מסוגלת לומר לו כשאני נפגעת ממנו הוא בעלי. אם אני נפגעת מאנשים אחרים אני לרוב לא אומרת להם שנפגעתי. וכן, אני יודעת שאתם צודקים ובהחלט מבינה את ההגיון שעומד מאחורי דבריכם אבל אין בי את המסוגלות. ולמרות שאני עדיין פגועה, אבליג כהרגלי ואנסה להמשיך הלאה. אני יודעת שהוא מאוד השתדל בפגישה האחרונה, אבל כגודל ההשתדלות שלו כך עומק הפגיעה בי. ואני מבינה שהוא השתדל כל כך כי הוא הבין את גודל הפגיעה. ואם נשתמש במונחים מקצועיים, אז בהחלט ניתן לומר שהיה כשל אמפתי. וזה ברור לי שגם אני תרמתי לעניין ואני לוקחת אחריות על הצד שלי. הייתי בטיפול לפני הרבה שנים אצל מטפל אחר, שאותו מאוד חיבבתי ושמאוד השפיע על חיי, כך שאני יודעת שיש בי את המסוגלות לשתף מישהו אחר בחיי (כוונתי לדמות טיפולית), הפעם זה שונה והרבה יותר מסובך וקשה מפעם.