שבוע חדש

... שבוע בו שינוי אורך הימים הכי משמעותי בשנה (לכיוון ההארכה), שבוע בו נכנס האביב רשמית (ואני זוכרת את יום ההולדת שלך, מיכל). שבוע חדש. חדש. שונה. אחר. ואני חושבת לי - במקום החדש, במקום העבודה החדש, לפי שעה, אני חווה את האנשים סביבי צנועים. במקום החדש - אנשים מחבקים, מביטים בעיניים. במקום החדש לא ויתרו על זכויות עבורי. המקום החדש לא מוצף ולא חונק ולא גרנדיוזי, ולא פלצני, ולא אגרני, והרבה יותר מסודר. במקום החדש - אני חוזרת הביתה באור יום, כבר עכשיו, ורק נכנס האביב. ולא שלא קשה. קשה מאד העבודה. בכל מקרה, אין יותר בפועל הישן ההוא, הפרידה משם, כן, הייתה שטחית מידי עבורי, ועדיין, מוצאת את עצמי קצת כמו מימה, אולי, מפתחת כלפיו איזו אובססיה שלילית, ותוהה, איך אנשי המקום הקודם, שנראים חביבים לגמרי, אגב, איך הם בטוחים שהם כל כך בסדר? איך הם בטוחים שהם הורים כל כך מושלמים? איך זה שהם כאלה עיוורים? הם באמת לא ידעו שהם משלמים כל כך נמוך? הם באמת לא ידעו כמה הם חסכו לעצמם? הייתי רוצה שהם יבינו שהם אחראיים לפרידתנו. ההערכה שלי היא שהם מאד לא מודעים. פרשנות מעולם האם שלי וכל הנרקיסיזם וזה - כן, כמובן שניתן למצוא. יש גרעין של אמת, אבל בעולם שלי הוא מה זה מגדיל נפח. אם כתבתי 'הם', המממ סיכוי גדול מאד שיש חלק בהשלכותיי. אבל לא רק אני אומרת. הסובבים אותי אומרים דברים קשים עוד יותר, לפחות כפי שאני מצליחה לשמוע אותם. שורה תחתונה - אני מרגישה כעס כזה מעת לעת וגם עלבון. ועדיין ההלם. ככה זה בערב, אלך לישון, בבוקר אתאושש ויהיה טוב. סוריקטה

כייף לקרוא על המקום החדש. ואת לא תשני את כל העולם אבל את בטוח הופכת אותו למקום טוב יותר😁נשמע מבטיח המקום החדש. את נהדרת!!!!

הי מיכל, היום אני לא מרגישה שאני נהדרת :-( אבל אנסה לזכור את מה שכתבתי ב'רק היום' בשבוע שעבר. 💗 סוריקטה

יקרה כל כך ברור שכחלק מתהליך הפרידה את חווה כעס .... מה שלא ברור במחוזותינו זה שנרשה לכעס הזה להיות , שמותר לנו לכעוס ...ושאולי אנחנו לא טועים כי אם האחר שוגה בהתנהגותו :) אז יקרה אני לא אגיד לך דברים בוטים אבל ....מימה שאת מעבירה אלי בכתיבה שלך יש בי את ההרגשה שגם את לא ממש מאמינה בכך שהם לא ידעו שהם חוסכים ושבערבי שישי עם חברים הם לא סיפרו בשיבחת המטפלת יחד עם תאור ההצלחה שלהם להשיג מטפלת זולה ונפלאה כמוך ....ותמיד יש את אחוזי הספק והמקום שאולי אני טועה כי הרי אני לא שם ואני לא הם ... בכל מקרה אהובה מותר לכעוס ולראות את חלקם ...ואני מאוד שמחה שעזבת אותם מעבר לשכר זה מרגיש שהרבה יותר טוב לך עכשיו .... אתך

הי אביב, כן, את צודקת, אני נזכרת שאני כועסת. בזמנו לא הרגשתי כעס. אחרים הרגישו. אני מבולבלת מאד מכל העניין הזה. לא בטוח שהבנתי את כל מה שכתבת עד הסוף. אנשים קרובים מאד ואמינים שחלקתי איתם את הסיפור, דווקא כן השתמשו במילים בוטות. השינוי מיטיב עימי, יש בזה אמת. וחסר לי הזקן ההוא, אדם שהייתי בקרבתו שנים ארוכות, האיש, שמצאתי אחרי שקפץ מהחלון - הנה לך עוד פרידה שלא פשוט לי לעמוד בה. המון תודה שכתבת לי. תכתבי גלוי - אם את רוצה, כמובן - זה טוב לי. סוריקטה

יקרה בגלוי ..... אני חושבת ככה לפחות מרגישה מימה שאת מעבירה שהם ניצלו אותך ביודעין . זיהו אצלך נקודות חולשה , צורך בקשר בחמימות ביחס טוב ומפרגן ועל הדרך עשו עלייך את המיניפולציה הכי פשוטה של מעסיק ...לקבל הרבה לשלם מעט .... וזה היה בוטה ....מצטערת האהובה גם אני כועסת וכואבת את התחושהה הזו שבגלל החיים שלנו אנשים מזהים ומשתמשים...\\ עכשיו יש כאן גם מקום שלנו שכנראה נוח לנו וטוב לנו ומשרת את המקום הזה שאנחנו חשובות ונחוצות....וכן כתבתי ברבים כי מן הסתם זה מהמקום שלי עם ההשלכות שלי ולא בהכרח נכון לך ולמה שקרה שם ....בכל זאת לא מכירה אותם ואולי חוטא לאמת .... אתך באהבה

הי אביב, אז זהו, שאת המקום שהעניין משרת אצלי ניסינו לעצור. כמה וכמה אנשים בסביבתי השתמשו במילה ניצול בהקשר, אבל רופא הנפש שלי זהיר ונמנע מלהשתמש בה בעניין הזה. אני כועסת עכשיו, כי לא היה לי כל כך איך לחיות מבחינה כלכלית בחודש שעבר. אבל אני בסדר. הולכת לבהות לי, ולנוח :-) סוריקטה

סוריקיטה יקרה שומעת את מכלול הרגשות בעקבות כל מה שעברת/עוברת... כעס, תסכול, כאב טוב שאת נותנת להם מקום איתך, ינשוף

בהצלחה סוקריטה!

... יש איזה נפח לקטע שאני מבקשת/מתעקשת להיות נאהבת דווקא על ידי מי שלא סופר אותי וויתר עליי. אולי גם בגלל שפסח מתקרב. אולי גם בגלל שהימים משתנים כל כך מהר. אולי גם בגלל כל ההורמונים האלה שמרחפים באביב באוויר ומשבשים את המוח. אולי גם בגלל שאני בגיל מעבר. ואולי לא משנה למה - ואצטרך למצוא מה גובר על זה. סוריקטה

את יודעת אולי זה מחבר למקום הזה שנכנס לחרדה מול אודי שכן ראה אותי (את הפורום) ומתאמץ עבורי ששם יש פחד וחרדה ומול מי שלא סופר אני ...הכי אצבע בצבעים זוהרים וטובים ....עצוב יקרה עצוב וכן פסח ....

מסתבר (אולי) שצריך למצוא את האנשים הנכונים שיתנו במשקל נגד ה'נרקיסיזם' הזה. ולדעת להתשמש בהם ככה. זה החלק שלי בעניין. הצלחתי! סוריקטה