ניסיתי לשלוח הודעות..כלום לא נקלט, לא הועלה. ..נעלמו.....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
פשוט ספרתי על רעב וגעגוע...כל היום רעבה ומתגעגעת ותוהה אם יש קשר....מתגעגעת אליה....עוד קצת היא תסע ולא תחזור אחרי פסח אלא מעבר לחג..הרבה זמן.ואז ארעב...למגע, לקרבה, לקול ששואל בתחילת כל פגישה" איך את?" ... פעם בשבוע נפגשות לא מבקשת פגישה נוספת, כבר לא כותבת לה בין...שבוע הבא בתחילתו פגישה שלא במועד ואז היא תסע להרבה זמן....ופסח. חג קשה ובמיוחד לדתיים שמשתגעים באוכל, בניקיון, בהכשרה..אוף....סתם כזה...לא רע..סתם געגוע רעב כזה....
הי מיכל, נשמע כמו החוויה הצפויה שלך בהיעדר המטפלת. אבל, הנה, נקלט, הועלה ומפיע בסוף. אז אולי אפשר להשיג בכל זאת סוג של שליטה? פריבילגיות האנשים הבודדים בפסח - נחסך מכל שתיארת. סוריקטה
הי מיכל, אני בעד געגוע ואני גם בעד תחושת רעב בריאה. ולא רק שהיא תחזור אחרי החופשה, אלא שלאכול כשרעבים - זה נהדר. אודי
כתבת לאכול כשרעבים - אז, אתה יודע, אודי, משוויצה שלמדתי מה הרגשת רעב קונקרטי לבטן. וכבר כמה שנים שאני אוכלת כמעט רק כשאני רעבה. אין התנפלות על אוכל, מנות קטנות יחסית ולא עד גודש, אין קרייבינג לסוכר, להיפך, אני בוחרת לי מה מתאים. וככה גם יהיה בפסח, שיצא לו שם רע בארוחות הכבדות שלו. אני יוצאת ללא פגע. יודעת לומר די. שנים של למידת עומק מתוך החוויה בטיפול. המשקל שלי יציב (וזה יפה בגילי) ואני בכושר. כן, זה נהדר כשיודעים לזהות משהו שהיה אולי פעם שהיינו תינוקות וקילקלנו אותו עם השנים. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
