סיפור יציאת מצרים שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הייתה לי אמא, יש לי אמא. אמא שאולי כבר לא רצתה אותי בתוך הבטן שלה, ואולי גם ללא ממש מחוץ. אמא שתקפה אותי, תקפה באופן מסכן חיים. אמא שוויתרה עליי. לא היו עדים, ואולי כן, אבל מי שהיה החניק, מחשש לאבד את הראש שלו. אבא הקים משפחה חדשה. לאמא היה חבר. החבר נגע כמו שאסור וכילה בי את זעמו. גם הוא. מערכות יחסים דומות שוחזרו לפחות במשך 35 השנים הראשונות לחיי. משהו היה מאד לא בסדר. לא תפקדתי בעצם בשום תחום. קרוב לגיל ארבעים בחרתי בחיים. שלי. ניתקתי קשר טכני עם העבר. התחלתי קשר, ברבות הימים מסתבר כמשמעותי ומתמשך, עם איש מקצוע. כבר מאוחר. מעט אפשר היה לשקם. אבל משהו ניתן. חלפו 15 שנים מאז. ואני פה. סוריקטה
גיבורה!!!
סוריקטה ריגשת ...אכן סיפור יציאת מצרים ואת את גיבורה ....חיבוק
סוריקטה יקרה! מכירה אותך מפה כבר המון המון זמן. 8 שנים ליתר דיוק. ומאוד מאוד מורגשת הדרך האמיצה שלך! את בהחלט גיבורה אמיתית!!!! וזה שלך! למרות כל התלאות שעברת את פשוט מדהימה! כמה כוחות נפש אדירים. הכלה לאחרים פה, פשוט שאפו ענק!!!! 😍לא מובנת מאליה הדרך וההשג. את אחלה ואת חמודה🤗😉
סוריקטה היקרה, את כאן ואת איתנו ואת כזאתי אלופה שכמותך! את גיבורה ואת חזקה ואת ממש ממש מיוחדת :-)
סוריקטה אהובה, את פה ואת נראית. כאב לי מאוד לקרוא את תמצית סיפור יציאת המצרים שלך. כמה זוועה וכמה כאב במשפטים הקצרים, וכמה כח ביציאה, בבחירה שעשית. שלך שירה
סוריקיטה יקרה לא קל לקרוא אותך... בכל מה שעברת.. באמת שאני מאחלת לך יציאת מצריים ושיהיה לך בחיים הרבה ברכה וכל הטוב את יודעת שהנוכחת שלך כאן בפורום מאוד משמעותית עבורי.. יש בך המון חכמה וגם לב רחב.. ינשוף
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
