אני חושבת שאני מזייפת רגשות?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי כולם, שמתי לב לאחרונה, כשאני מדברת עם אנשים אחרים, אני לא מרגישה מחוברת אליהם. כאילו, הם לא מעוררים בי רגשות כמו שהם מצליחים לעשות אצל אנשים אחרים כאילו סיפורים עצובים לא מעציבים אותי והחדשות לא מרגיזות אותי כמו אצל אנשים אחרים. אבל אני כן יכולה לצחוק לפעמים מאיזו בדיחה טובה. אז מה שאני בדרך כלל עושה זה להעמיד פנים ואני עושה את הפרצוף שאנשים מצפים לו כאילו חייכני או המום ועוד כמה. לפעמים כשאני ממש עייפה אני שוכחת לעשות את זה ואנשים נבהלים מהפרצוף האדיש שלי, או מהדרך בה אני מבטאת את עצמי ואומרים לי שאני כנה מדי. אחת המורות שלי אמרה שלא משנה מה היא אומרת לי, אני לא מגיבה אליה בצורה רגשית. אבל אני לא חושבת שזה נכון. אני הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית כבר כמעט שנה אבל היא לא מספרת לי כלום שאני שואלת אותה למה זה ככה, והיא רק אומרת שיש לנו עוד דרך ארוכה. זה לא גורם לי להרגיש רע או משהו, כאילו, אני 99% בטוחה שאני לא בדיכאון או משהו כזה כי אני במצב רוח טוב והכל, אבל אני כן סקרנית והייתי רוצה לדעת למה אני ככה, ואם יש עוד אנשים או התנהגו כמוני. אני לא תמיד מרגישה שהפסיכולוגית שלי מבינה אותי ואני בכלל רוצה לצאת משם כי אני מרגישה שזה בכלל לא עוזר לי. שיקרתי לה אולי לגבי מיליון דברים בגלל שאני לא רוצה שיאשפזו אותי או משהו וזה יהיה בתיק שלי. אתמול הלכתי לפגישה וכמעט בכלל לא שיתפתי איתה פעולה.
הי .. סיפור חיי שנים על גבי שנים וגם בטיפול לקח למטפלת זמן להבין שאני לא מרגישה שאני יודעת מה אמורים להרגיש וכן זה טיפול ארוך להרגיש באמת .ולא פשוט ברוכה הבאה ..
שלום ווילד פוקסי, נשמע לי שזו חוויית קיום בודדה מאוד. אם את מסתירה/מזייפת בכל מקום (ואפילו בטיפול) - זה נורא נורא לבד. חבל שאת מרגישה שאינך יכולה לשתף את המטפלת ברגשות שלך. אודי