...,........ ................ .....

אודי, כן הייתי רוצה שתשב לידי. כל כך הרבה רעש והחג הזה שאני מארחת אצלי וכל הצעקות בראש שאינן פוסקות איך בכלל אני יכולה לארח אם אני לא מבינה כלום מה עושים ואיך הכל פועל. בתחושה אין לי הבנה בסיסית של העולם והאנשים והכל מעורר אימה. בפועל קורים דברים, השולחן יהיה ערוך, האוכל יהיה מוכן וכל המסובים האלה ואני שארגיש כמו עלה עלוב של מרור ואחייך ואחבק ואנשק. כבר יומיים אני צמה, לא מצליחה לאכול כי אין לי מקום. מנסה להרגיש נקייה יותר, קלה יותר. אודי רציתי לדמיין שהמטפל שלי בא ולוקח אותי אליו ואומר את לא יכולה לעשות את כל זה את צריכה לנוח בואי אני אטפל בך. ואני אעזוב הכל ואשחרר ואלך איתו והוא ישמור עלי. אבל הוא לא בא והוא לא יבוא ואני שונאת אותו ממש. תודה שאתה מקשיב לי וסליחה על כל הדברים שאולי נשמעים מוזרים או טפשיים. מאחלת לך חג שמח

שירה יקרה הם לא נשמעים טיפשיים הם מאוד ברורים אבל הם עצובים נורא וכואבים והכי הכי מבינה מה קורה חיבוק ענק

שירה יקרה, מוכר ועצוב. עצוב לשמוע שהגבול מאד נחצה בפנים. מציעה במקום צום, שיש בו הרס רב, מגע כזה, של שיאצו, בגוף, בעיקר ידיים ורגליים, תנועה שלוקחת תנופה בכיוון זרימת הדם, מהלב כלפי האצבעות, עד לקצה. מרגיש כמו פינוי של רעלים מהגוף ויש בו, לעתים, כדי להמריץ אנשים מסוימים. בשביל לקבל מגע כזה, צריך להסכים לנוח ולהתמסר ולהרפות לפרק זמן מסוים. ועדיין, כן לקחת אחריות מסוימת. כן, בסיום אנחנו אמורים לקום ולהרים את עצמנו. כאילו בנו יש המטפל שנושא אותנו כקטנטנים בזרועותיו. אאוצ'. לא נשמע לי מוזר וטיפש בכלל ומאד מוכר. משאלות יפיפיות, אך חמקמקות. שיתפת בהן את המטפל? היי עימנו, פליז. סוריקטה

סוריקטה אהובה, תודה על כל המילים הרגישות והמרגשות שלך, אני מנסה להאחז בהן. אני מאחלת לך חג שמח והרבה בריאות וכוחות להמשיך להתגלות לעולם ולעצמך ולקבל את חירותך. שלך, שירה