להוציא את החמץ...

אז ליל הסדר יהיה מחר... לא יודעת מה איתכם, אבל חג הפסח תמיד היה החג שלי. החג האהוב עליי (למרות ההכנות הרבות). השולחן יהיה כבשנים עברו באמצע הסלון, מפה לבנה עם עיטורים, וחפצי נוי, על מנת לשוות לשולחן מראה מהודר וחגיגי. הגוזלים ילבשו לבן, בחרתי לבנותיי שמלות לבנות וצחות. הן כל כך מחכות לליל הסדר ומאוד מתרגשות. וגם אני מתרגשת כמותן, כבכל שנה. המטפל שלי אמר לי שכפי שמוציאים את החמץ מהבית לקראת חג הפסח, כך רצוי להוציא את "החמץ" מהנפש ולרפא את המקומות הכואבים. אני מבינה למה הוא התכוון ומבינה שאולי הגיע הזמן לכך. אני לא חושבת שהצגתי את עצמי עד כה (באופן וירטואלי כמובן). אני באמצע שנות השלושים שלי, נשואה עם ילדודס. כולם חושבים שהייתה לי ילדות מושלמת ולמען האמת היא באמת הייתה כזו עד גיל מסויים. יש לי הורים מקסימים ואמא נערצת, שלא חושבת שאי פעם אגיע לקרסוליה ואני חייבת לה המון. בשלב מסוים קרו דברים חשוכים, שהשתיקה יפה להם, שהוריי, למרות היותם הורים טובים, לא ידעו עליהם ולא יודעים עליהם עד היום. למען האמת אף אחד לא יודע כי מעולם לא סיפרתי. לפני לא מעט שנים טופלתי על ידי מטפל והנושא עלה, הוא עלה כבדרך אגב, לא העמקתי בנושא מכיוון שהיו בעיות אחרות שמאוד הטרידו את מנוחתי אז. ואז קרה אירוע לא פשוט במשפחתנו , דבר שהחריב את הקיים, והצריך ממני לאסוף את כל כוחותיי. ובעצם אני הפכתי להורה, במקום הוריי. אני לא כועסת , אני מבינה. ראיתי את החורבן והבנתי את שעליי לעשות ועודני עושה זאת והם באמת שראויים לכך. כנראה שלקחתי על עצמי לא מעט וגופי התקשה לעמוד בכך, וזמן די קצר לאחר מכן נאלצתי לעבור לא מעט פעולות כירורגיות, למען האמת, בשלב מסוים הפסקתי לספור את מספר הניתוחים שעברתי. השבר החל אז... כנראה שכבר לא יכולתי יותר. אבל כידוע החיים ממשיכים... והמשכנו. אך מכל המשברים הקשה לי ביותר הוא עם אחד מילדיי והוא זה שמרסק את נשמתי ולא מניח לי לרגע, אפילו לא לרגע אחד. החשש המתמיד לבריאותו. לצערי הרב כל כך הוא סובל מאיזושהי מחלה והדאגה לא מרפה. ליבי נשבר... ואני מאוד חרדה. הייתי שם עימו ברגעים של סכנה מוחשית בעבורו והמראות קשים לי ומגיעים כסיוטים בלילות.

שירי יקרה, מזדהה איתך כאם וכילדה הורית. הסיפור שאת מספרת כל כך רהוט ועדין מצליח להעביר את הקשיים האדירים והכאב. מאחלת לך וליקרים לך הרבה בריאות וחג חירות שמח. שלך שירה

הי שירי, שמחה ששיתפת. לא פשוט לעיכול. שיהיה לכם חג לבן ומהנה, גם אם בצדו כאבים עצובים ומדאיגים. חג שמח! סוריקטה