קו גבול דק או שאולי אין גבול ........
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
איפה עובר קו הגבול בין רצון לתת כבוד לבין הרצון העז לצעוק בקולי קולות....צאו לי מהווריד..... אני יודעת שזה תלוי גם בגבולות שאני מציבה....וכשאין אפשרות להציב גבולות כי זה הורה מזדקן וחולה שתלוי בי ????
הי אהובה ... קודם כל ברוכה הבאה ...איך אני שמחה שהצלחנו ... ואת יודעת דיפדפתי שם אחורה אתמול ...וואוו יקרה אותה דילמה סביב דברים אחרים ושוב אגיד לך ...שאת יכולה להציב גבולות ועוד איך את יכולה... זה תלוי בך ואך ורק בך וזה קשה בטרוף ובכל זאת .. אם כל הכבוד למשפט כבד את אביך ואת אימך .. במקרה הזה את קודמת !!!!!!!! הכי קודמת ..... ואני כאן אתך בקושי ...
איזה כייף להיות סוף סוף., ...היא עדיין בשיקום, מחר אדע מתי משתחררת ( אמי היקרה ) והיא נהיית יותר ויותר קשה מיום להיום......אחריות מאוד כבדה , ובכל זאת אין מי שיחלוק אותה איתי כי אחי גר בחול.......כבר אמרה לי שגם אם היה גר בארץ הוא יותר דיבורים ממעשים , ושהיא סומכת רק עלי , אז על מי תסמוך ???? הרי כל החיים רק אני הייתי שם איתה ובשבילה
הי חטוליתוש, שמחה מאד שהצטרפת. לא פשוט. מוכר לי קצת אחרת. היו גבולות, ואפילו לפני עידן הטיפול, כי אחרת לא הייתי נשארת אני ולא הייתי יכולה לטפל. אולי בחשיבות גבוהה מאד צריך לטפל במטפל. מחשבות אליך, סוריקטה
אשמח לשמוע אייך אפשר להציב גבולות מחדש לאמא חולה מאוד , בת 83 בשבוע הבא , כמעט איבדתי אותה לפני 5 שבועות בגלל טיפול כושל של הרופאה שלה.....ואם במשך כל החיים שלי..שלנו היינו יחידה אחת שמתפקדת, כשאני די מתפקדת כ...אמא והיא הבת.....כל זמן שזה הסתדר לה, הקשר היה חולה....מאוד חולה כי הושתת על מניפולציות רגשיות וסחיטות רגשיות, אותן הבנתי רק כשהייתי הטיפול כ-4 שנים, לפני זמן רב , כבר לא מטופלת המון זמן , ואז בעלה נפטר , אחד מהפוגעים שלי....ומאז כאלו נחרב עליה עולמה, ואם היתה עד אז תלויה בי , מאז המצב רק התהדק, אין עוד משהו שיכול לעזור כי אחי היחיד גר בחול .....הפחד שלי אולי יותר גדול מלאבד אותה מאשר למצוא מה כן נכון לעשות , אבל בהחלט שאשמח לשמוע מה עוד אני י כ ולה לעשות , או מה בכלל אני צריכה לעשות כדי לטפל במטפלת....אהבתי.... חטוליתוש
הי יקירתי, את המילה 'אשמה' אולי לא הזכרנו כאן (או שמא פיספסתי). אבל הרגש הזה משחק הרבה תפקיד. את לא אחראית למחלתה וסבלה של אמך. היא והוא פגעו בך, כי הם דפוקים, ולא בגלל שהיית רעה. ואולי את לא צריכה להמשיך לשלם על זה קיצונית כל כך מרגע שאת מוסגלת להחליט. חתיכת שינוי בתפיסה הדבר הזה. באהבה, ותודה ששיתפת, סוריקטה
רק רציתי לאומר שאני שמחה שאת כאן
לצערי עדיין לא מפני שמחר אני צריכה לההביא אותה אלי הביתה לאחר השיקום....וצריך עדיין לדאוג לה לטיפולים של פיזיאטרפיה וריפוי בעיסוק....שיהיו ככל הנראה גם אצלי בבית.....ומכאן עד שתחזור אליה הביתה יקח עוד מספיק זמן, לא רואה כעת את מה שאמרת.....עד כאן ודי , היא מתהלכת עם מקל הליכה ומועדת לנפילות....., מה יקרה ב פעם הבאה.....אין עדיין מצב שאוכל לומר עד כאן ודי עם כל הקושי שבדבר , אשמח לשמוע עוד מכל מי שיכולה......וכמובן שאקח בחשבון גם את מה שאתה אמרת אודי תודה לך יום נעים חווליתוש
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
