קשה לי עם עצמי לאחרונה, קשה מידי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אייך להגיד, נפגעת מכל דבר מתעצבנת בקלות לא מגיבה " נכון " כמו שהם אומרים, בני המשפחה גם אם אני לא רוצה או לא מתחשק לי ....לא משנה מה , התגובות ממש קשות כלפי, הרגלתי אותם לא טוב שתקתי המון ריציתי את כולם המון עכשיו כולם עלי ואז חשבתי על מה שאודי אמר, לשים גבולות ולהגיד לא זה לא ממש עבד כי התחילו ללחוץ עלי עכשיו מכל הכיונים לא מצליחה להיות אסרטיבית , פתאום משום מקום לא עומדת בלחץ ומתחילה לצחוק , אומנם צחוק עצבני אבל צוחקת וזה ממש לא מצחיק את התופעה הזו של הצחוק הבלתי נשלט,,,,,,קיבלתי לפני כשלוש שנים אבל זה כבר סיפור מסרט אחר , מרגיש לי כל כך רעעעע שלא יודעת מה לעשות עם עצמי טוב, אז לא לוקחת אחריות על הרגשות שלהם , לא יקרה כלום אם הם יתאכזבו אבל.לא מצליחה להפטר מרגשות האשמה שאני מאכזבת רעעע לי ולא יודעת מה לעשות עם עצמי, ושישי שבת אני לא נכנסת , רק ביום ראשון או אולי במוצש אוווף שתהיה ' לכם אחלה שבת חטוליתוש ::((
בדיוק על זה דיברתי לאחרונה עם המטפלת. הקדשה עצמית לאחרים. הקרבה אפילו הייתי אומר. העניין שצריך לשים סטופ ולעמוד על שלנו. כמובן שהם לא יבינו בהתחלה מה קרה לך. איפה הנדיבות וההקרבה שהתרגלו לקבל ממך.. עד שיתרגלו שאת לא בשבילם, אלא לעצמך קודם כל. את חשובה יותר מהכל. בדיוק כמו הסיפור בגמרא על אב ובנו שהולכים במדבר עם טיפת מים אחרונה בבקבוק אצל האב שיכולה להחיות רק אחד מהם.. מי נראה לל שצריך לשתות? לפי הגמרא, האב שותה וממשיך. כמובן שיש פרשנות אנושית יותר לסיפור הזה. אבל הנקודה היא שקודם תדאגי לעצמך. החיים שלך והחופש שלך חשובים יותר מכל אחד אחר. נקודה. בהצלחה
הי חתוליטוש, לוקח זמן לאפשר לעצמך להיות בסדר עם לאכזב אחרים. לעתים זה קשור ביכולת להיות נאמנה לעצמך (=לא לאכזב אותך). מי אמר שזה פחות חשוב? אודי
"לעתים זה קשור ביכולת להיות נאמנה לעצמך (=לא לאכזב אותך). מי אמר שזה פחות חשוב?" אמסגר. איזה יופי! שלך, סוריקטה
צודק צריכה לעבוד על זה מאוד קשה לי והשבת כבר בפתח שתהיה לכולנו שבת טובה ונעימה מקווה שיעבור לשלום כי כבר התחילו הפרצופים החמוצים..... וממש אין לי כוח לזה
חטוליתוש, אחזור ואומר שאני מאד שמחה שהצטרפת. הייתי במקום הזה, אני עוד די קצת הרבה שם, אבל פחות. נראה לי שבעקבות השינוי העמוק ורב השנים הפנימי בי, השתנה גם הסביבה. כן, יש לי בעייה לאכזב ולומר לא. מנסה לזכור את מגבלותיי. אני לא כל יכולה. והגיל גם מדבר. אוהבת, סוריקטה
אהובה ....שולחת חיבוק וכוחות ברור שאת עצבנית וכועסת ... הבאת אותה אלייך הבייתה את אמיצה , ושה' יעזור לך ... ובנוסף היא מפעילה אצלך את רגשות האשם , ועוד מליוני כפתורים ...מחבקת
המון תודות לכולם כשאני מרגישה שאני לא לבד נותן המון כוח להמשיך להתמודד תודה לכם שאתם כאן מבחינתי זה בכלל לא מובן מאליו חטוליתוש