"ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה

שנחתמם שלא נקפא שלא נשתגע"... החברים של נטאשה... (הממ, חברים, זה מעניין בהקשר מה שרשמתי בהמשך :-)) אודי יקר, וואו, איזה הברקה של לינק לשיר הוספת לעץ שפתחתי. אני לבד, פחות, אבל מאד לבד, כנראה ברמה שאין לי יותר מידי מעגלי תמיכה. ולכן אני באיזה אופן דואגת, בין השאר, לזקנה. היום אני בכושר, ויחסית בריאה, וגם בזמנים כמו עכשיו בהם אני קצת חולה, אני מתפקדת, מצליחה להרוויח כסף, וסוחבת וסוג של עצמאית. וכן למדתי להשתמש בזולת ולאפשר תלות מסוימת. לצאת קצת מהעולם האומניפוטנטי המטורף. שנים שאני שומרת על הכושר הזה ועל הלב והבריאות, כמה שאני יכולה. אין לדעת מה יקרה. ובכסף כסף, אני דלה. המחשבות הללו עולות בי במיוחד משום שאני ממשיכה לטפל באותו מבוגר קרוב, שקפץ מהחלון ושב (שוב ושוב אחרי ניתוחים רבים) לחיים. אדם שההרס העצמי לא נפרד ממנו, שמשחק על הגבול הין החיים והמוות, לא בטוח שמודע למגבלותיו, דל ומוזנח כזה, (וכן, מכירה את כל אלה מעולמי שלי), הלכתי אליו לבית החולים, סיפרתי אותו גזזתי ציפורניים, גילחתי. מעין פעולות טיפוח שקצת יחזירו לעצמו אותו ואת הכבוד, יסייעו לסביבה להתקרב אליו, ואולי יותר לאהוב. בדרך מוזרה שכזו נהיה לו אותי. ואני, בעצם לבד, בשלב זה. אודי, ממש תודה, באמת, סוריקטה

מאמינה שכלום לא במקרה והוא קיבל אותך לא במקרה וגם את אם תתדעי לקבל את היחד והקרבה .... אז תקבלי אני מאמינה בכף יד מושטת קדימה ישרה ....כזו שאפשר לתת וככה שאפשר לקבל .. חיבוק עם המון הרהורי בוקר

סוריקטה מתוקה קוראת אותך ומבינה כמה את בודדה זה לא רק הזקן..... הוא רק אמטלה...... ובאופן די ברור שמתוך הבדידות שלך גם את מצאת ......משפחה כל כך מטפחת את הזקן ודואגת לרווחתו בני משפחתו לא עושים למענו (יש לו בכלל ) הוא לא נמצא באחריותך אבל את הפכת אותו ...... ואת נהדרת ומקסימה שדואגת למי עושים דברים כאלה אם לא ליקירינו בני משפחתנו כל הכבוד לך יקירתי חטוליתוש