בית רוחות רפאים...ממשיכה,,,,טריגר

מלא אור בוקע מחדרה ,אני לא נרדמת עם אור בואי נישן ביחד בחדר השינה כי אין מקום אחר איפה לישון מה נסגר איתך???? בחדר שלו במיטה שלוו עם השמיכה והכריות שלו....... :((( המוח חופר וקודח ואין מנוס. ,,,,,אין לאן לברוח ולא נרדמת מאוד קשה הפיברו כיווץ לי את הצורה ואין לי עוד לאן להתכווץ תסתמי את הפה אווווווף על מי אני מנסה לעבוד הרי הכל צועק לי מסביב כאן הוע היה כאן הוא נגע ולא רק בי ניסה עוד ועוד....... צחק את הצחוק החולני שלו עם חיוך זדוני מרושעעע לתוך הקירות מחול האלה שונאת......שונאת.....שונאת ולא היתה ברירה אחרת הייתי חייבת להשאר זה הבית שלה בית רוחות הרפאים שלה והיא ידעה ושתקה הוא ניסה גם עם אחיניות שלי אבל לא הצליח כי הזהרתי אותן מראש אני שילמתי על בשרי הצעיר את מחיר השקט שלה את מחיר השלום בית שלה את. ה..כ..ל על הבשר הצעיר שלי בנפשי בנשמתי בנשמת אפי בחיי ובמות הנשיות המתפחת שלי הייתי בלוויה שלי ואין מציל !!! עברתי שבוע מהגהינום הסבלנות והסובלנות שלי עמדו למבחן ה חיים נכון שרדתי את הימים האלה אבל נשארתי באפיסת כוחות נפשית ורוחנית......אין לי אוויר ..... הערב כבר חוזרת הביתה סוף סוףףףף חיבים לחזור לשגרה......חדשה אבל שיגרה חטוליתוש

עצוב וכואב לקרוא אותך גם לי בא לצעוק, " שונאת אותך וגם אותך!" בשבילך... אין לי הרבה מילים רק רציתי להגיד לך שאכפט לי ממך ינשוף

יקרה ... מקווה שהלילה ישנת שינה טובה שינה מלאה בכוחות מרפאים מחבקת

חטוליתוש שלנו, בואי, היאספי בזרועותינו. ממש מצב שנשמע בלתי אפשרי ואיום. את פוחדת לאבד אותה, ואני חושבת האם קיימת גם משאלה כן לאבד אותה. שיהיה סוף. והקלה. וזה לא יהיה בגללך. אבל לכי תרגישי את זה. חיבוק, סוריקטה

ינשופית מתוקה אביב מתוקה וסוריקטה מתוקה תודה בנות יקרות לקרא את התגובות שלכן מרגיש לי שגרמתי לכן המון כאב מצטערת לא התכוונתי ולא אין לי מחשבות על מותה לא עכשיו ולא בכלל ברור שיום אחד זה יקרה בסופו של דבר פני. כולנו אל..... ועדיין לא מאחלת לה..... מי עוד תהיה לי אחרי..... עדיין לא רוצה או מסוגלת להפרד ממנה למרות הכל כשהם עדיין איתנו עם כל הכאב מ ר גישים אחרת כשהם כבר אינם בוכים על לכתם אז נכון שרע בזמנים מסוימים אך לעולם אין להם תחליף ואני לא ממהרת לשום מקום תודה נהדרות שלי חטולית

חטוליתוש סליחה שמאוחר רק עכשיו ראיתי ומצטרפת... ואוו איך אפשר לבוא לשם לחזור לרגעי הטראומה איך אפשר... אני לא מבינה איך אפשר... רוצה להיות איתך איפה שאת עכשיו הילה

כשאין ברירה אחרת....... ואין מי שימלא את מקומי אפילו לא ליום אחד זו גזרת גורל ואני מקבלת אותה כמו שהיא מקווה לימים יותר טובים ויותר קלים המציאות העגומה מכתיבה.לי את תנאיה וכן אודי החיים לא נעצרים עם שום סוג של כאב אז חייבת למען השפיות שלי למען בעלי למען הנכדים שלי חייבת לחזור לשיגרה פשוט הבית הזה וגם הבית הקודם שבו גרנו הכל היה אותו הדבר אפילו אז...... היה הרבה יותר גרוע אבל לא אכתוב על זה לא רוצה להבריח את המשתתפים בפורום שתהיה שבת מבורכת לכולם ותודה על התיחסות חטולית