כך תארו את המציאות שלנו בטיפול היום

"אנחנו נמצאים במקום גבוה למעלה בשמיים- מקום הכי שקט והכי נעים.. כאילו את נמצאת ולא נמצאת..ויש רעש כזה לבן.. ואף אחד לא יכול לפגוע בנו. וכל אחד מאיתנו מחוברים עם קור דק דק דק לאחת מאיתנו שנמצא למעטה ו(שמחזיק את הגוף) עם קצה השני של הקור. אתם מבינים?? הרגשתי כל כך עצוב שספרו..

הי שופי שופי ינשופונים, בטח שמוכרת ההרגשה הזו של ריחוף מלמעלה כאילו לא קיימים. מת חי. כמעין הגנה מפני העולם. נדמה לי שהיה איזה אלמנט דומה, לפחות בעיניי, בסיפור של Huckleberry Finn. מצוין ששיתפת בזה. מבינים, יקירתי. חיבוק, סוריקטה

יקרה .... לא הגיע הזמן שהקור יהפוך לחבל עבה ... כזה שנראה ומובן שכולם זאת את ..... מאמינה שאז יהיה לך פחות עצוב

סריקיטה ואביב יקרות תודה שאתם מבינים יותר בטוח לנו שכל אחד עם הקור שלו..יותר בטוח...

עוד משהו שמרגישים כרגע... המאמץ המתמדת להחזיק אותם בפנים מתיש מאוד.. לפעמים בא לי פשוט לתת להם חופש להיות אותם גם בחוץ - דווקא בחוץ .. מרגישים לכודים בפנים.. וכן- יש קיצוניות בהתמודדות שלנו... לפעמים אני מבטלת אותם ומסרבת להכיר בהם וגם להאמין להם ולפעמים בא לי שיהיו בכל מקום אפשרי.. התעייפתי כל כך

לא עברתי שום דבר מהסוג הזה אף פעם בטיפולים אז לא יודעת.אייך זה מרגיש אבל אם אני מנסה לגמיין את מה שאת כותבת זה מרגיש ממש פנטסטי מקווה שבאמת הרגשת כך מתוקה שאת חטולית

הי חטוליתוש, זה לא פנטסטי, הניתוק והריחוף, זה מרגיש אבוד, וגם בסופו של דבר מכת מציאות מגיעה, טראח נפילה על הקרקע, ולא מוכנים לה והתגובה קיצונית ומפרקת. אני אפילו לא יכולה לומר שהרגשתי שיש איזה קור שמחבר. ואפילו לא מקום במרחב. אמר המטפל פעם - ורשמתי כבר כאן - שאפשר לכתוב עליי את מילון ההפרעות הדיסוציאטיביות... אני לא שם היום. סוריקטה

חוויות הניתוקים שאני חוויתי הרגישו לי אחרת ולא הייתי לבד כשחוויתי אותם המטפלת היתה שם ותמכה עזרה ועודדה לא השאירה אותי לבד..... מבחינתי....במצב כשאני הייתי הרגשתי טוב כי לא התרסקתי כנראה שלא הבנתי נכון את המצב אם משהי נפגעה מהתגובה שלי אני מצטערת חטולית

סוריקטה מבינה את מקום הצעקה הכואבת גם כשאת כבר לא שם ...אכן לחיות שם זה גיהנום ...וטוב שאת כבר לא שם. יכולה להבין חטולית את ההבנה מימה שנכתב למה זה מרגיש נפלא .... "מקום הכי שקט והכי נעים.. כאילו את נמצאת ולא נמצאת..ויש רעש כזה לבן.. ואף אחד לא יכול לפגוע בנו." את יודעת אהובה שקראתי אותך חייכתי לי כי כמו סוריקטה וינשוף הניתוק הזה למי שבאמת חווה אותו הוא נוראי .... אבל .. עכשיו שקראתי את סוריקטה ושוב אותך חוייכתי לי ... אהבתי את המבט של מי שלא שם ואף אמרת שלא חווית מעולם את הדברים ... חושבת לי כמה פעמים המטפלות שלנו חושבות על דברים שאנחנו מתארות בדרכן וזה כל כך פוגע ..ועכשיו בזכותך חטולית זה הרבה הרבה יותר מובן לי ....והכל בסדר , אם לזה התכוונת מההודעה למעלה אז הסירי דאגה את בסדר .....

אודי- זה מקל שאתה נותן תוקף לחוויות שמספרים.. תודה רבה