לאודי וכולם.....

אודי האמת שבתקופה האחרונה גם אם נראה שיש חזרה לשגרה...זה מרגיש אחרת .... גם אצלי וגם כאן פעם היה בי יותר חשש ,הייתי פשוט בורחת היום אני מרגישה יותר חזקה לבוא לכתוב להיות .... יודעת שהחוזק הזה האישי שלי נובע מתוך החוזק שלנו כולנו כקבוצה. ההבנה שאנחנו יחד ,שאתה אודי לא נוטש עוזרת ומחזקת האחד את השני. לפחות ככה זה הרגיש עד שישי בבוקר... בתוך החוזק הזה שלי הפרטי ושל הקבוצה.מתחילות אצלי תחושות אחרות.. מרגישה אודי שהעומס עלייך כבד .שאתה אוחז מצד אחד בכוח ומצד שני משחרר ;קצת פחות חושש קצת פחות דואג (זה נחווה כקצת פחות אכפת). האמת אודי שזה גורם להמון תחושות ,להמון קולות ..... לכעס שאני זקוקה למקום הזה ,כעס שהמקום משתנה לי . כעס עלייך אודי שכבר לא אכפת לך שבתוך העומס שלך וזה שאתה סומך עליינו אתה נוטש אותנו.. עולה בי פחד לגורל המקום פחד שבסוף המקום לא התאושש אולי עוד בנות ינטשו כמו אחרי השדרוג הזה.... זה מחזיר אותי אחורה לימים אחרים שהייתי תלוייה באחרים מתי כמה ואיך ... זה נותן תחושה של איבוד שליטה גם אם אף פעם לא הייתה בי שליטה . זה גם מעלה בי תחושות של מחוייבות כמה ולמה .. חושבת עלייך בשעשי בבוקר נכנס מוקדם לפני יום ארוך וכותב לנו סגירה. אומר בלי מילים אני כאן אני לא שכחתי אותכם אני סהכ בן אדם ... וזה מחזיר אותי ללחץ לחרדה שתישבר והמקום הזה ינטש ...ואני מוצאת את עצמי חוזרת למרום שמחזיק את האצבע בקיר ....שחושב מה אני עם הכוחות שלי יכולה לעשות שלאחרים שקשה יותר כרגע לא יברחו גם הם... ושוב עולות תחושות קשות של לאודי לא אכםת הוא לא רואה שקשה עכשיו של אין רצפה...והאמירה שלך שם בן השורות לשירה על עוד כמה שבועות כאלה והתהייה מתי זה יהיה.....ושוב רצון להגן על הבית הזה להלחם לשים את עצמי בצד ולהילחם למען הכלל.. תחושות מעורבבות מציאות על המלחמה של הבית הפרטי שלי זה שמנסים להרוס לי אותו. מתערבב במלחמה של ילדה הורית שנלחמת בכל הכוח שתישאר לה משפחה..... אודי בבקשה ....תעזור לי להרגיש בטוח יותר וקצת יותר יציב..... המערכות הזו מנסה להטביע.. ואני מודה לתהליך שזוכר אודי שאתה בא בטוב ושאתה עושה כל כך הרבה מאמצים עבורינו ... נאחזת ....

הי אביב, הכל בסדר, והפורום יחזור לתפקד כרגיל. יש מדי פעם ימים עמוסים מאוד (בעיקר אחרי שאני חוזר מחופשה) והמון אנשים שזקוקים לי. הדברים מתייצבים וחוזרים למצבם הרגיל בתום הכעס והחשש והבדיקות ונסיונות ההגנה. אודי

אביב יקרה, כתבת יפה מאד ומחושב, ואודי - המענה שלך הרגיע ועורר מחשבות רבות, שאנסה ככל שאספיק לשתף בהן. תקרא אותי גם? בבקשה? מסתבר שגם אני יצרתי לי את המקום הזה כמקום שאני מאד תלויה בו. וכן, לעתים אני משחקת אותה חזקה ומסתירה זאת ממש מעצמי. משתמשת בו כדי להתחיל את היום (אני אדם מאד בודד) ומייצרת אצלי תחושה שיש מישהו לומר לו בוקר טוב ולהתחיל להפעיל את הראש (לילה טוב אין לי - המחשב נסגר הרבה לפני שאתה מספיק להגיע, שינה ומנוחה בקדימות גבוהה, והאפשרות שלי היום, גם בהיעדר זוגיות, חברויות של ממש או משפחה, היא תרופות). כשאני רואה שההודעה מופיעה - הנה אמא שמעה. אמא חיה. לא אדישה ולא מתה. לא בטוח שיש לי הסבר מדוע הנוכחות שלך, אודי, ספציפית כל כך חשובה לי. אולי, כפי שרשמתי ממש כאן למעלה, כי אתה כאן גם איכשהו גם סוג של אבא וגם אמא. גם יש לי מטפל שהוא הכי קרוב לאמא (ולא מטרנה) שיש לי. ואני תלויה בו מאד מאד. מאד, כך שאם יקרה לו משהו, זה יהא אחד האסונות של החיים שלי. עדיין, עם כל הגדילה. יותר ממוות של הורה הורה. כשהולך על הרצף, לפחות פעם, נדרשו שבועיים שלושה כדי שהדמות תימחק לי מהמוח ויהיה צריך כאילו מההתחלה להכיר אותה. אז בהלם נמחקת לי. בגלל איך שאני. כמו הייתה הודעת ווצאפ 'אודי עזב/ה את הקבוצה' לחלופין 'סוריקטה עזב/ה את הקבוצה' או 10, 9, 8, .....3.2.1 ליפט אוף. נעלמתי. אבל הנה חזרת. אני רוצה לבכות ואני מדמיינת אותי מתמסרת ורוצה חיבוק (אפרופו העץ 'אני רוצה'). אין דמות אמיתית כזאת. גם המטפל הוא גבר, ובגילי. ברור שאסור לדבר כזה לקרות. במילה אחת - עכשיו אני יודעת - מאד מאד התגעגעתי. וכן, עכשיו אני מרגישה שאני אוהבת אותך והמקום. אז בינתיים - הנה דיבור גם על הפחדים שלי. נאמל"ק שוב? התגעגעתי ואני אוהבת וקשורה מאד. סוריקטה

ואני הייתי מבקשת ממך אהובה ...העתיקי ופיתחי הודעה חדשה מגיע לך .... וכל כך הייתי רוצה שתקבלי את המקום שמגיע לך , בראש ולא מאחור מאודי והתרגשתי לקרוא אותך ...גם אני התגעגעתי מאוד

אביב יקרה לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שכתבת- סליחה אני שמחה שאת כאן

הכל מרגיש ..... והכל כמו לוט הערפל אבל בסופו של דבר הכל חוזר למקומו ואני מאוד מצטערת שמרגיש לך כל כך רעעעע איתך מתוקה ומקווה שכל התחושות הקשות שחווית כבר פינו את מקומם למקום הנוח והבטוח שאת רגילה להכנס ....ולהיות בו בהמון אהבה חטולית