להיות.....

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/06/2018 | 08:01 | מאת: אביב 22

הריאות שלי במצב לא משהו בכלל יש לי את הכלים היום להבין שכלית מאיפה זה צמח יש לי את זיכרונות העבר שזה תמיד היה שם תמיד חולה , תמיד ריאות ילדה , נערה , אישה עצוב לי מתמקדת בעשייה של היום יום מטפלת בגופי לפי הוראות הרופא ו"הוא" (אבא)שב למרחב המוגן שלי , מתכננת יציאה מהשגרה משהו שלרוב האנשים עובר בקלות ובלי דרמות מסביב ואצלי זה פשוט לא עובר .... והפחד מביא איתו את רוחות העבר , מביא איתו את הפחד ההוא , מביא איתו כאב ופחד מכעסס...המון כעס שמרגיש כמו מופנה אלי ,פוחדים מכולם אז מבינה ברמת ההיגיון אבל לא יודעת איך , איך להתמודד עם הפחד הלא הגיוני הזו הוא פשוט כאן , מבולבלת , עצובה כואבת ובעיקר מרגישה שרוצה להתפזר לכל עבר ולא ממש להיות ... מניחה את זה כאן ...כי קשה לי עם זה לבד .

לקריאה נוספת והעמקה

הי אביב, תניחי את זה כאן. את העצב ואת הפחד. אנחנו אתך, ואני מקווה שבהמשך הדברים יתבהרו מעט והתחושה תהיה פחות מבלבלת. זה בסדר, אודי

21/06/2018 | 23:36 | מאת: חטוליתוש

אביב יפתי את לא רוב האנשים את מתמודדת עם העבר שלך באומץ רב לא בטוחה ש"רוב האנשים " היו מסוגלים כמוך.... את זו את והם....את מי זה בכלל מענין ? אז כן.... ריאות...באמת קשה וכן נשארים גם בלי אוויר.... וכן צורך החיים לטפל תמיד כי ריאות זה לא סתם עוד איבר בגוף מושיטה לך יד מתוקה קחי אותה ובואי החוצה אל תישארי שם לבד הזכרונות קשים עכשיו תמיד היו ולצערי תמיד יהיו והוא יכול לפלוש למרחב המוגן שלך רק אם את מאפשרת.... שלחי אותו...רחוק ממך, תהדפי אותו למקום ששם תרגישי יותר בטוח עבורך......את מסוגלת 🤩🤩 את לוחמת ואמיצה את רק צריכה להחליט שזה מה שאת רוצה ויכולה לעשות ואני תמיד איתך יפתי בהמון אהבה חטולית

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית