מעניין מה שהתרחש כאן

כולנו חשבנו שאנחנו ראויים, לזמן כזה או אחר, ונלחמנו. גם על המקום הקטן ויוצא הדופן שלנו. אופס. סוריקטה

סוריקטה יקירתי...אממממ אוף..נראה לי שממך וגם מבמבי הכי קשה להפרד. מעניין נכון? אולי כי אנחנו ותיקות...לא כתבתי לכל אחת כי לא רציתי לפספס..אז תפסתי טרמפ על הודעות שלכן, שמחה שכתבת משהו משלך...בכל מקרה, אבחן את הדברים, כן, קשה לי כרגע, אבל ישנה כבר תקופה התקדמות ממש ממש טובה!! ושוחחנו על מה מתאים לי בפגישה קודמת: אולי לכל החיים? ואולי ארצה פעם לעזוב, מבחינתה הכל הולך...וכן, כל פעם שרציתי לעזוב פה או בטיפול בחנתי ממה זה נובע..הפעם קצת מכל מה שאמרת נכון אבל גם לא ממש...כלומר מיציתי אולי? לא יודעת..יש לי גורמי תמיכה מבחוץ, יש טיפול, עדיין....חשבתי שמספר ההודעות שכתובות למשל הן שלי בלבד..ואביב הבהירה שלא :) הלחיץ כמובן..ועוד ועוד השדרוג בלבל...ואי יכולת הכניסה...רוצה לומר לך תודה על התובנות העמוקות, את החכמה שלנו!! מלאת ידע כמעין המתגבר...אוהבת אותך, שמרי עלייך במיוחד עד ספטמבר..וואו..נשמע לי לא רציני תקופה כזו...בהצלחה בכל..ותשמרי על הגחלת. אוהבת ומעריכה כל תשובה שלך אליי, ולכלן כמובן, שלך, מיכל(השלמה:) )

הי מיכל,            נו טוב, אם חזרת לקרוא את הודעתי ותגובתי אליך, אז את עדיין כאן.          כולי תקווה שזו אינה החלטה אימפולסיבית, ואנחנו פה אולי לא כאלה דרמטיים.             בכל אופן, תודה רבה מאד על שיתוף בענייני זאטוטים של בעלת מקצוע אמיתית. את אחלה. היית וכך תמשיכי.            שלך, סוריקטה