לרכב על הגל ולעבור את הגבול

הי כולם, יש משהו שאני נוטה להרגיש הן בעבודה והן בכלל. אני מעניקה איזה משהו, ואז עבור אותה תמורה 'רוכבים על הגל' או תופסים טרמפ ופתאום נהיה עוד. ואז עוד ועוד, והתנאים מורעים, ואנ'לא שמה גבול בדרך כלל ולא אולטימטום. כי אני לא יכולה. אבל כן אומרת את דבריי וחוזרת ואומרת ואיכשהו, כנראה, באופן מעוור. מחכה שייגמר. אבל זה לעולם לא. אולי חוזר על עצמו בכל מיני מקומות. סוריקטה. מחכה שכאן כבר תהיינה פסקאות, או שעות, או שיהיה ברור לאן שורשר ושיישלח למייל. אפרופו הרעת תנאים. 07:29

סוריקה יפה שלי.....לצערי נתקלתי לא אחת ביחס הזה של......לא חשוב כמה נתתי....כמה השקעתי.....תמיד...אבל תמיד....היו דרישות לעוד.....וזה קרה רק....אצל משפחות אמידות.....עשירות.....אם לפחות היו מוסיפים משהו לשכר המינימלי....הזעום עבור הדרישות שלהם...ניחא....מה שברור שלא קרה !!! מבינה אותך היטב יקרה שלי...ומזדהה עם כל מה שעובר עליך.....הבעיה שלי היתה.....שלא יכולתי לתת לילדים פחות ממה שנתתי....כי ככה אני בנויה....אבל הם....רק רצו לקבל כל הזמן עוד ועוד...מה גם שלא ידעו להגיד תודה על התוספות שנתתי.....מצב עגום....השאלה מה את חושבת לעשות בענין.....חיבוק גדול יד אליך מתוקה.....🤗😍😍 ....בהמון אהבה ...חטולית