תיקנים....תיקנים....בלי סוף....תיקנים

בכל מקום...בכל פינה...גם כאן מדברים עליהם....ואצלנו ברחוב...בשכונה....עשו ריסוס כמו כל שנה....נגד אותם מגעילים......שרצים במהירות האור.....ואני שונאתתת אותם...לא רק ..בגלל .....אלה שכל שנה...באותה תקופה של הריסוס....זה פשוט צף ועולה כמו......שרק תיקנים יכולים להעיק ....הייתי קטנה אולי בת 6 וחצי....הורי נפרדו ואמי ואני עברנו לגור בבית קרקע.....מקום שנראה כאלו גזור מהטבע......רק לא ידענו כמה מה...טבע...הזה....ישרוץ בתוכנו.....לא לקח הרבה זמן....והם החליטו שגרשנו אותם מתוך הבית שלהם...ורק רצו לחזור הביתה "בשלום ".....נחש ארוך התמקם לו בארגז המצעים שלי...כי המיטה שלי היתה כולה ממתכת...ושם היה קריר....ובלילות....אף פעם לא משעמם...התכסתי בסדין ארוך ולבן.....לא היתה שמיכת קיץ.....והם עלו כמו לרגל.....מרבה רגלים....תיקנים....זןחלים למינהם....על הסדין שלי...כלומר עלי...וזחלו לאורך ולרוחב....הרגשתי את הרגלים שלהם...ואת הצבטות של העקרבים....במשך שעות....וכמעט שלא נשמתי מפחד....לא יכולתי לצעוק לאמא שלי שתבוא.....גם פחדתי שיעקצו אותה....למרות שסיפרתי לה ולמרות הריסוסים שעשו...הם חזרו כל לילה כדי להזכיר לי שאני הפולשת ולא הם.....ככה נמשכו 6 שנים עד שעברנו דירה למקום נורמלי ומיושב...בלי תיקנים...רק מתוקנים....מבקשת סליחה מראש אם אני מעוררת גועל ....אבל פעם אחת לפחות הייתי חייבת להוציא.....וכיום בכל עונה שמרססים....הכל עולה וצף .....כמו עכשיו....חטולית

סיוט שלא נגמר כי גם הם לא נגמרים אף פעם....אלה רק מפתחים חסינות גדולה יותר בכל שנה...ואין דרך חהפטר מהם......אתמול ריססנו שוב את הבית......הלוואי ויעזור. ...חטולית