בוקר אור ואהבה לכולם,

הי כולם, אני בשקט ומקשיבה ומניחה, וכולי תקווה שהקולות השקטים יראו פניהם על פני השטח, וממש אשמח לזה. ---------- בעיניי, דווקא בימים כאלה, יש חשיבות למיקום - הבמה המרכזית באולם (פורום פסיכולוגיה קלינית) עם הפיצ'רים שלו ופחות מאחורי הקלעים. --------- איני מרגישה שום כעס על אף אחד למי שתהה. אני נינוחה ויש לי אוויר ותחושת חירות לקראת שינוי לטובה והקלה. שלכם, סוריקטה 09:54

איזה כייף לקרא אותך ככה על הבוקר...נותן תחושה של... באמת בוקר מלא אור....נפלא פשוט נפלא..הלוואי שהתחושות הטובות האלו ילוו אותך תמיד.....בהמון אהבה...חטולית

סוריקיטה יקרה אני שמחה כל כך שאת כאן ינשופים

סוריקטה אהובה וחכמה :))................ קוראת את מילותייך ורוצה לומר לך שאני מסכימה ורוצה לחזק את דברייך לגבי החלקים החזקים יותר ופחות והמקום,והאיזון ביניהם .. אני חושבת ומרגישה שאמא צביה נותנת מקום רב לחלקים החולים שבי אך נותנת מקום רב (אולי אפילו יותר) לחלקים הבריאים,לכוחות שבי ומנסה לגייס אותם לעזרת הטיפול והישענות עליהם .... ............................................... אהבתי את הפריזמה שהצעת לגבי "התרגיל בכתיבה" :))...................... מעניין...אף כי ממש לא בטוחה שאצליח בכך....הרצון להקליד ולהרגיש שאת מחזיקה מכחולים שנשמעים לאצבעותייך וכשאת מתבוננת בציור ,את מגלה שהציור ,אכן משקף את מה שהמכחולים יצרו....כאילו משקפים לך משהו מתוכך...כמעין מראה... וכשאני כותבת עכשיו וקוראת לאחר שאודי מעלה את ההודעה...אני חוטפת כל פעם קצת הלם כזה...זה מרגיש באיזשהו אופן כאילו זה לא אני כתבתי.......היעדר הפסקאות ,הרווחים וכל מה שחלק מלב העניין פתאום נשמט לי בין האצבעות ומשאיר אותי בהרגשה קשה.................... ח'תכת תרגיל הצעת סוריקטה.... במבי.

הי במבי, אולי זה קצת כמו להתאמן בציור באמצעי כלשהו בעזרת אצבעות הרגליים, או ביד הפחות דומיננטית, או בפה וכד'. סוריקטה 16:55

ועכשיו עברתי לעניינים רציניים ומטרידים של מציאות. כמה חבל שהשיחות חסרות. בי בינתיים. סוריקטה 18:34