היי שוב אני נוקשת בדלת......

היי אודי, כמה התגעגעתי טוב ששוב רגוע כאן. היום הייתי בטיפול ושכבתי. לפעמים קשה לי לשכב בגלל שאני זקוקה למבט ולקול. היה לי קשה לדבר יצאו ממני קצת קולות, בכי, הברות משפט פה משפט שם... יש קשיים בעבודה, בחיים ובכלל. יש ימים שהמסע אפשרי ויש ימים שהכובד תופס אותי ומתיישב בצורה של חרדה מאוד גדולה. היום הוא היה איתי ככה בשקט, והשקט הזה לפעמים הכאיב ולפעמים איפשר. אני גאה בו שגם אחרי 8 וחצי של טיפול הוא יודע לשבת לידי ולשתוק. אודי תודה שאתה כאן. תודה שאתה חלק מהמסע שלי. יש לי תחושה שאולי יום אחד ניפגש בחיים החיצוניים, סתם כך מהמקום המקצועי. אולי זו סתם תחושה, אולי זה יקרה וזה יהיה ממש סתמי... ואולי זו סתם פנטזיה כזו...? מי יודע? הילה