מקום למילים שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי, היות שממש לפני החג, ואין אני יודעת איך יתנהל כאן - באתי. הימים שלי מתחילים מאד מוקדם, לא תמיד מספיקה להגיע לכאן, הראש שלי גם קצת במקום אחר, כל השינויים המוזרים האלה. אולי קצת בדיכאון. אתמול חשבתי שאני רוצה שקט מאנשים, ושלא יגעו. גם קצת נמאס לי מהחפירות האלה (נשרף לי המוח) ובכל זאת אני חופרת כאן עכשיו... בירכתי את החתולים כשנכנסתי למתחם הבניינים שלנו, כמה טוב שיש אותם, הגעתי הביתה וגיליתי ששברו לי משהו, ובכלל לא כעסתי עליהם. באמת תודה שיש אותם. הכי בזמנים כאלה. והכי בזמנים כאלה אני לא מתביישת שהצלתי המון ויש לי הרבה. המשפחה שהתחלתי לעבוד אצלה העיפה בעלי חיים מהבית כי נולדו הילדים, כשגיליתי, רצתי לשירותים שלא יראו כמה התגובה שלי קשה. קשה, כי זה מזכיר לי שהייתי ילדה בכורה, שאמא ויתרה עליה ותקפה אותה ביתר שאת כשנולד האח הבא. החלום המוזר שסיפרתי עליו, אודי, היה קשור לטבעונות, אבל משהו מלא סתירות. כלב 'אכיל' שגידלו במיוחד למטרה, עם עור שנראה כמו אבוקדו. אבל הכלב הזה גם אוכל, והוא לא צמחוני/טבעוני בעצמו. איני מגדירה את עצמי כך, אבל אני כמעט צמחונית, פשוט כי ככה יוצאת התזונה שלי. אירגנתי לי חודש עם בדיקות וביקורים אצל רופאים וגם זה קצת גדול עליי. המקום החדש - כרגיל, אנשים מאד אינטליגנטים (זה, בין השאר, סוג המשפחות שלוקחות אותי), איכשהו מול זה אני מרגישה פספוס. הם הגיעו גבוה. אפילו מאד. וגם מימשו זוגיות, הורות ומשפחה. ואני לא פחות חכמה מהם אולי (תרשו לי להיות פחות צנועה), אבל נפשית לא היה לי סיכוי. ראש השנה, החג הראשון בפתח – אני לבד. מצד אחד – נחסכה ממני המועקה. מצד שני – האין הזה. מאד מקווה שהקשיש ההוא יסכים לעבור לבית אבות שם יטפלו בו כמו שצריך, ושהאחריות כולה תהיה במקום אחר. שלפתי פסקאות, ואני מרגישה שמשהו פה לא סגור ומובנה. דרישת שלום, סוריקטה
תודה שכתבת וניכנסת .... ומבינה עד כמה זה כואב התזכורות האלה של הנזק הנפשי והמחירים שאנחנו משלמות. אני חושבת שזה החלק הכי כואב וקשה בפגיעה הזו הנזק הנפשי שזה השאיר אחריו ..הנזק הבילתי נגמר ובעצם כל העבודה הקשה שאנו עושים והכסף הרב שהולך ....זה רק כדי לנסות לתקן מקומות מסויימים אף פעם לא נצליח לתקן לגמרי ....זה פשוט אבוד ... ואת אינטליגנטית בטוח לא פחות ועדין עדין אפשר לעשות ....אל תוותרי בגלל הגיל ....אני החלטתי שלא מוותרת ....כי זה באמת משהו שכאב לי יותר מהכל ... גם זוגיות לא אבודה ואפשר עדין בגילך .... את יודעת הדברים שהכי נראים אבודים כמו הורות ...היום יש כל כך הרבה אפשרויות שהבנתי שאסור לנו להגיד אי אפשר .....אני בוחרת לצעוק ליקום אפשר לפעמים קצת מאולץ אבל בסוף זה גם מאמין שכך ... מאחלת לך שהשנה תהייה נפלאה וטובה טובה טובה
סוריקטה יפה שלי שמחה שנכנסת ונתת אות חיים מילא שאני קשה לי לקרא ולכתוב בגלל בעינים אבל את לא נשמע לי כמו משפטים ששלפת נשמע לי הכי עמוס לך מאוד כואב לך מאוד...בודד...לך וזה כואב לי מאוד חושבת שאני מבינה אותך כצת דיכאון..... כן , עברת לא מעט בתקופה האחרונה ולא יודעת באילו מילים להשתמש כדי לעודד אותך יכולה לשלוח לך חיבוק גדול ועוטף שאומר לך את לא לבד בהמון אהבה יפתי חטולית
סוריקטה אהובה, אני רוצה להשאיר עוד המון מקום למילים שלך, החכמות, הכואבת, הרכות, הכועסות, הטובות, המחפשות, החוקרות, הרגישות ועוד ועוד, שלא תפסקנה לבוא גם לכאן. שתהיה לך שנה מבורכת. שלך שירה
הי סוריקטה, איכשהו הפסקאות מציירות תמונה, הרבה יותר ברורה מכפי שאת כנראה מאמינה. ובהקשר זה, מוצאת חן בעיני ה'פחות צנועה'. מרשים לך. שנה טובה! אודי
