לנגן ביחד

הי אודי, יש, היו רגעים בהם כמהתי, שתבקע מוזיקה מהדירה, שהגוף שלי וחפצים ויצורים איכשהו מתנהלים בה, ותרים את הבניין. מוזיקה של ביחד. פסנתר, שירה בקולות במקהלה, חלילית או אוקרינה וגם כלי נגינה של קטנטנים שמסיבות לא ברורות אירגנתי כאן לאחרונה - קסילופון, תוף מרים, וכן חשבתי גם על משולש, גווירו וכלי הקשה מיוחדים אוריינטלים, וגם כאלה העשויים מן הטבע - תרמילים של סיגלון וצאלון ומקלות של קסיה פיסטולה. אודי, אתה על הגיטרה / בס, אולי, שירה (?) אבל אני כל כך כועסת, כי חיכיתי כל כך הרבה זמן וזה לא התרחש, וכבר כל כך הרבה זמן לא התאמנתי שלא יוצא כלום, שאני לא ניגשת. ואני הודפת. המון אנרגיות שאולי לא מנותבות נכון. הדרך שלי אבדה, ממש במציאות. ימים של הצילו. וואי, אודי, הזמנת אותי וירטואלית לנגן ביחד? אותי?!?! סוריקטה

סוריקטה ...נדחפת ....כשקראתי את אודי רציתי לחבק אותו ... ולצעוק לך יאללה אל תיברחי תבחרי שיר או מנגינה או כל דבר ותגידי לאודי את זה אני רוצה !!! כן, אודי אשמח לנגן אתך ...את השיר הזה ... ואז תתאמני עליו תוך תחושה שאת לא לבד שאת ואודי מנגנים אותו יחד ...גם אם כל אחד בפינתו זה עדין יחד ..... סליחה שנדחפתי ...אבל התאפקתי עד עכשיו ...:)

התחלתי לקרא אותך ועשית לי ממש חשק למסיבה איזה כייף ...... ואז ממשיכה ואת פשוט ...... אולי בגלל תקופת החגים , הלחץ מהמקום החדש.... נעלמת.... עצוב לי שככה מרגיש לך איתך יפתי חטולית

סוריקטה אהובה שלי, מקום מוכר וכואב המוסיקה ותחושת החמצה. המוסיקה הצילה אותי לא מעט בעבר. אבל היא כל כך רחוקה והתסכול הגדול שאני חווה כשאני מנסה יחד עם הזכרונות הופכים אותה לכואבת וכמעט בלתי אפשרית. מקווה שתצליחי להמשיך ולנסות. לילדי אני תמיד אומרת כשאני מעודדת אותם לנגן שהמוסיקה היא כמו בית, היא מקום שתמיד אפשר לחזור אליו. הימים הקשים שלך עוברים כאן חדים וכואבים. אין לי מילים מהחנות רק להשתתף בכאבך ולהביא את הערכתי הגדולה על ההתמודדות הקשה מנשוא. מאחלת לך שיבואו ימים טובים אני כל כך מרגישה שאת ראויה לתיקון ולטוב. שלך ואיתך שירה