חגים בהפרעה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אז אנחנו בעיצומה של תקופת החגים . תקופה שידועה כקשה למי שחי עם דיסוציאציות . חגים בהפרעה אני קוראת לזה ...לעבור את החגים בשלום עם ההפרעה הדיסוציאטיבית הזאת. לשמוע מסביב את הברכות את החיוכים כשבפנים הכל מת. להסתובב בחנויות כי צריך לקנות דברים לחג כי צריך לבשל ולארח ולהכין ואת פשוט לא יכולה כי כל מה שאת חושבת זה איך להאביס את עצמך כדי לא להרגיש כי הזיכרונות משתלטים לך על המוח וכל מה שאת רוצה זה להעלם ולא להיות. לנסות לברך בשנה טובה ,לא רק שאין לך חשק זה משקף לך עד כמה אין לך באמת למי ...אז את המטפלת ואולי את אלו שליוו בעבר ואולי עוד כמה אנשים שאתך ...והמשפחה מי רוצה לברך את המשפחה בחג שמח. את זה שפגע בך ואת אלו שלא ראו ..והאינטריגות כי את בהפרעה כי גדלת בבית עם הפרעה ... אח האינטריגות שעולות והמתח והכעס ואת מוצאת את עצמך לוקחת כדורי הרגעה מצווה על כולם(בפנים) לא להעיז לצאת לא משנה מה יגידו ואיזה בדיחה תתעופף שתעיף אותך אל העבר . החרדה איך תגיבי על ההערות למה את אוכלת תראי איך את נראית והזיכרונות על ילדה בת שש שמאביסה את עצמה והולכת להקיא ואף אחד לא רואה והיא היא יודעת שמחכה לה בלילה המשך של החג ...חגיגה פרטית כזו שתישאר מצולקת בנפש שלה לכל החיים ותצא בכל שנה בכל חג ומועד ושמחה... ואת משתבללת בתוך עצמך מרחיקה ממך את האנשים שסביבך , כי כל כך קשה לך להתמודד עם הכל ולבד כי כולם בחופשה של חג. וחוץ מכעס , כאב, בדידות שעולים בחגים עולה גם קנאה, כן קנאה בכל אלו שמספרים על המשפחה שלהם .זאת שהם כל כך אוהבים לעשות איתם את החג והאוכל של אמא והזיכרונות מאמא ...והלב מדמם בפנים ועל הפנים חיוך , חיוך של מסכה . ואז מגיע החג – נו זה שמבקשים בו סליחה אח סליחה שכזו , הכי מומלץ לסלוח לעצמך להיות בחמלה זה ירפא את הפצע . בכל פעם שאני שומעת את זה , גם אם מבינה רציונלית את הרעיון זה גורם לי לרצות להכאיב לפגוע בעצמי עוד קצת . על לסלוח למי שפגע בי אני כבר לא מדברת קודם אני צריכה להרשות לעצמי לכעוס עליו ולא על עצמי ..- תהליך ויש גם את התשליך אך איך הייתי רוצה להשליך ככה בקלות את כל מה שמפריע לי בחיים ..הלוואי וזה היה פשוט זה דבוק לי ברקמת התא ... ומבפנים הקטנים צועקים לי שהחג הכי נחמד זה סוכות כי קצת מותר להתנהג כמו ילדים וזה נראה נורמלי ... אז לא ממש אוהבים את תקופת החגים ,אבל משחקים את המשחק כמו כולם ... ואספר לכם משהו , רק כאן הלב נתן לי לאחל שנה טובה מכל הלב .............
אביב יקרה, קראתי את הטקסט הזה היום באתר אחר וידעתי שזה כתב היד שלך, זו החתימה שלך. ואני יודעת שאת מבינה ואת יודעת שאני מבינה ושתינו לצערי מדברות באותה שפה... ואת מוצאת את כל המילים האלה כדי לנסות להסביר... החגים האלה, וכל האוכל הזה והעיסוק באוכל אני מבשלת ובוכה אל תוך הסירים ובריאות האלה שכולם מתענגים עליהם רק מגבירים את הסלידה שלי מהאוכל.... מאחלת לך הרבה כוחות לצלוח את התקופה הזו איתך שירה
הי אביב, אחלה כותרת. מתחברת בכאב למילותייך. מיתרונות הבדידות - האמת שלי הייתה לא לאחל לאף אחד שנה טובה - ולא איחלתי. לא לקנות מתנות - ולא קניתי, רק לעצמי. לא לבשל - לא בישלתי. לא לפגוש אנשים - התחבאתי בבית. כן הכפלתי תרופות כי הדיסוציאציות הפעם לקחו רחוק מאד. אני לא סולחת. אין שום סיבה לסלוח 'להם'. שחלקים בי יסלחו לאחרים - נשמע כמו משפט שלא מתחבר. הפגיעה העצמית, אלליי, מאד לוהטת לה שם למטה בשכבות העמוקות. בכיפור אני לוקחת חופש מחשבון נפש. יש לי משאלה לא ריאלית שיבקשו ממני סליחה. הכעס, הזעם על כך שזה לא יקרה... יפה שלי במילה אחת חיבוק סוריקטה
הי אביב, חגים זה דבר מורכב. ובדרך כלל הם באים לציין דברים קשים... (יש שיר כזה: "וככל שעצובים יותר, ככה חוגגים יותר"). אבל יש בהם גם דברים טובים. ננסה להסתכל על השלם, טוב? אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
