לא יודעת...

היי, לא הייתי כאן כמה זמן... הטיפול החדש ממשיך... עברו כבר חודשיים. ואני עדיין לא יודעת מה אני חשה. אני מאוד נזהרת ובעיקר מאוד מגינה על עצמי, בכדי שלא אפגע שוב, כפי שניפגעתי מהמטפל הקודם. כך שאני אפילו מתקשה לאמר אם אני מחבבת אותו... חוששת להיקשר אליו, על מנת לא להיפגע. בחיי היומיום, אני מיד יודעת אם אני מחבבת מישהו או לא. הוא מאוד משתדל, והוא מאוד נחמד ואמפתי... אבל לא פשוט לי לבטוח בו ולסמוך עליו... ועדיין תוהה כיצד בדיוק זה אמור לעבוד? ואיך פגישה של פעם בשבוע אמורה לסייע לי בכלל? בכל מיקרה מנסה לתת לזה הזדמנות. אני מאוד משתדלת לשתף אותו בדברים, זה לא פשוט לי, אבל אני כן עושה זאת למרות הקושי. לא נתראה שבועיים בגלל החגים... מתקשה לאמר אם הפגישות עימו יחסרו לי במהלך השבועיים. לעיתים כועסת עליו, למרות שהוא לא אשם, והכעס הוא בכלל בגלל המטפל הקודם ולעיתים חשה כמו סתם עוד מספר, ... סתם הבאה בתור, שמגיעה לספר ולבלבל את המוח. אני יודעת שזה לא הוא ושזה בכלל לא קשור אליו, כי הוא ממש בסדר בינתיים. אבל למרות שהוא מאוד אותנטי ומאוד מתעניין, אכפתי וקשוב, מתקשה להאמין שבאמת אכפת לו... ושאני לא סתם עוד תוספת לשכר שלו... לא פשוט בחגים... וצפויה לי תקופה לא פשוטה... מאוד לא פשוטה אחרי החגים... שתצריך ממני המון משאבים נפשיים. מאחלת לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה המון בריאותתתתתתת , נחת ומנוחת הנפש.

שירי יקרה, שמחה לשמוע ממך. מקווה שילך לך טוב בטיפול החדש. אצלי לא פשוט ומקווה לטוב. שנה טובה וגמר חתימה טובה :)

הי שירי, צריך זמן, והרבה. חודשיים, בעולם הטיפולים כפי שאני מבינה אותו, זה בדרך כלל, ממש מעט. מה זה 9 פגישות של פחות משעה לעומת 24/7 אינטנסיבי עם ההורים בראשית דרכנו. ואוכל לומר בתור מטפלת סופר משקיענית, שגם כשעבדתי 10 שעות ביום עם תינוקי כל יום, הרגשתי שלא הגעתי בשום צורה לשיוויון כוחות מול הדמות של האמא המגדלת של הילדון. מאידך, איכשהו בטיפולים נפשיים בבגרות, הכף מצליחה לזוז קצת מחוסר האיזון, ולכן, אין בכוונתי להרפות ידיהם של אנשים, אלא להיפך. להתמיד בטיפול. אפרופו הדיון שלנו על חלקיות. סוריקטה