הימים הנוראים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
נשארו נוראים, לצערי. הי כולם ואודי יקר מאד, נקווה שאוכל לתפוס פרספקטיבה ולהבין מה קורה. רעב קיצוני. אמא. אולי. תודה שאתה, ותודה לבנות שאיתנו. את מירב האנרגיות כרגע אני מנתבת לשמירה עליי עובדת ומשתכרת. שזה אומר גם שמירה על היגיינה וחזות חיצונית, אכילה ושינה ותקשורת הכרחית. מבחינת החוויות, אני נוטה לנתק קשרים בפנים ובחוץ. וזה מרגיש די גבולי ומסוכן. נחזיק תקווה, אם אספיק להגיע בערב לפני שנסגר, אנסה לעדכן. סוריקטה
שמחה שאת מצליחה לנתב את האנרגיות לחיוביות שומרת על עצמך עובדת ומכלכלת עצמך בכבוד רב ובמילים אחרות את שומרת על כל כולך שזה לא מובן תמיד עקב מצבים נפשיים שעוברים עליך... כל הכבוד לך יפה שלי אני מאוד גאה בך !! וגם את צריכה להיות גאה בעצמך שאת מתנהלת בצורה כזו נקיה ומסודרת..... אוהבת חטולית
ואעדכן, שעדיין כאוס, אבל המטפל מעורב, וזה בסדר לכתוב לו עכשיו. אף על פי כן ולמרות הכל הייתי היום חמודה. באמת. סוריקטה
יקרה ...אתך לא עוזבת סומכת עלייך ואת חזקה יותר משנראה לך ..... כבר עברת תקופות קשות מאמינה בך שתוכלי גם לזאת ויחד עם זאת אני אתך לא עוזבת .....
וסוריקטה אהובה כן בשבילך ......יודעת כמה קשה לך להאמין שרוצים לשמור ולהגן עלייך.....
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
