....בלי שום זכות להתקבל לפה בחזרה

לכל הנוכחים והנוכחות. מצטערת על העלמותי,(ביחוד התנצלות לך אביב) אך מרגישה גם נעלמת בין החיים. אני אותו מת מהלך...שמסתובב בעולם חי מת. וכן פתיתי הסימנים שהשארת לי עודדו במעט, אך איני יכולה לתלות תקוות באנשים. (בטח לא בדמות ורטואלית). ההווה לא פשוט כלל, בכלל המישורים. כן כך נראה דיכאון... עדין בטיפול לא טיפול, עליות ומורדות. עכשיו במורדות הטיפול. אצלנו או עפים למעלה בטיפול ומתקדמים ויש שיתוף והכלה או נזרקים מטה ויש נתק מוחלט. המטפלת חזרה מחופשה מעל שבועיים בו לא היה קשר כלל (אם כי בעבר גם בחופשות השתדלנו להראות נוכחות גם אם רק בהודעה) חוסר הקשר והמחשבה שלי שלא אכפת לה דבר שערר שוב את יחסינו. זו שעזבה ונטשה אותי לבד.(גם אחרי חזרתה לא בדקה לשלומי עד הפגישה, ציפיתי ממנה) ואולי גם אני עזבתי פה ונטשתי... אני לא בסדר.

חשבתי עלייך היום שמחה שניכנסת גם אם זה בגלל חופשת המטפלת נו....זה ברור שהם חוזרות מחופשה הם עובדים קשה יותר ..... נו את לא הראשונה וזה לא עושה אותך לא בסדר....זה לא. פשוט זה די מורכב והפעם אפילו כתבת עם המון נוכחות תישארי איתנו קצת ???? או שאת כבר נודדת ....אוהבת אותך ושולחת מחא חיבוקים.....

גולם יקרה , התגעגעתי אלייך. אני שמחה שבאת , תישארי כאן.

הי גולם, הייתי רוצה לחלוק על הכותרת שלך. בואי וחזרי כרצונך ובתדירות שמתאימה לך ובשבילך. בטיפול - מציעה לספר לה על הציפייה שלך. ובוא נדבר על חרדת פרידה (כמה טחנו פה ת'נושא וכנראה שנמשיך). סוריקטה