אחרי משבר חושב שאני חווה דיכאון ממושך

היי אני בן 27 . עם שחרורי בגיל 23 יצאתי לטיול הגדול ועבדתי בעבודה עם נסיעות לחול , נהניתי מאוד והייתה זו שנה של המון חופש ללא לחץ . בגיל 24 נרשמתי ללימודי הנדסה באחת האוניברסיטאות , היה זה סמסטר מלחיץ ועמוס ולאט לאט פשוט קרסתי נפשית , יש לציין שעד אותו הזמן היה לי רקורד של הצטיינות בכל מסגרת , משמעת עצמית גבוהה ומוטיבציה שהביאה אותי להשגת הישגים בתיכון ,בצבא ,הפסיכומטרי ,במקומות עבודה . אותו סמסטר היה פשוט טראומה , הייתי חסר מצב רוח ,רק רציתי לישון ומחשבות פסימיות מילאו את ראשי כל היום ,כשהגיעה תקופת המבחנים פשוט ברחתי . לקחתי הפסקה לסמסטר יצאתי לטייל ואחרי אותו סמסטר חזרתי ללימודים ,הייתי בטוח שהחלמתי . במשך כל הסמסטר מאז ( כבר שנתיים) אני לומד בצורה חפיפניקית ,נמנע מלשבת לבד מול החומר , מנסה למצוא כל הזמן תירוצים או הסחות דעת וכשמגיעות תקופות מבחנים אם אני מנסה ללמוד לבד החרדות מתחזקות , תחושת עצלנות ודחיינות בכל הקשור ללימודים, חוסר הערכה עצמית ,הציונים על גבול העובר ( אם אני ניגש בכלל) ואני ממש מרגיש שאני לא מכיר את עצמי , כשמדברים איתי על לימודים עולה בי חלחלה ואני כל הזמן מחפש לעשות דברים שלא קשורים, בבקרים מתקשה לקום , מחפש בכוונה סיבות לא להגיע להרצאות . אם אני עם אנשים אי אפשר להרגיש שאני במשבר , אני צוחק , אני מרבה להיות בפגישות חברתיות ולהיות מוקד העניינים , אני מרבה לעשות פעולות הנאה אבל מרגיש שהכל בצורה קיצונית על חשבון דברים אחרים חשובים שבעבר מאוד יכולתי לדחות אותם .בקיץ האחרון חזרתי לעבודה שכללה נסיעות לחול משהו שאני מאוד אוהב , הייתי קם נמרצות , משקיע ומחויך וכעת משהסתיימה אני לא מצליח ללמוד בכלל. האם זה פוסט טראומה בכל הקשור ללימודים ואני בעצם בדיכאון ממושך -(עם זאת עובדה שאני כן מצליח לעשות דברים אחרים שמסבים לי הנאה ) ? האם זו עצלנות / דחיינות / חוסר משמעת עצמית שיצאה ממני אחרי שהייתי בשנה ללא מסגרת ואני מחפש תירוצים ? האם שילוב של ציפרעלקס עם ריטלין יכול לעזור ? אני מרגיש שאני מאכזב את עצמי והסביבה , הייתי בנאדם עם המון שאיפות ומטרות וב3 השנים האחרונות מרגיש פשוט ש"סוחב".