פסיעה מהוססת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בעיניים פקוחות לאט לאט מפחדת כל כך בחרתי היום לפסוע בשביל מלא בורות .... אף אחת מאיתנו לא יודעת מה יהיו התוצאות .... זה שביל שיש בו המון אשמה ובושה ופחד שיתעורר לחיים ... הסכמתי לתת לחלק הזה מקום הגוף שלי משותק מכאב ובראש רצות אלפי תמונות מרגעים ארורים של שיחזור על קצה התהום ....ואני כמו לא מרגישה כלום... חוץ מפחד ,פחד שמה היצר הזה יתעורר לחיים ...יש לי כל כך הרבה מה להפסיד ...ויחד עם זאת טיפול ווויסות של החלק הזה יביא לכל כך הרבה שיחרור וריפוי .... בוחרת היום לנסות לשחרר את הגוף מהכבלים ....
הי אביב, כתיבתך מרומזת מדי ולא בטוח שהבנתי מהו הצעד אותו את מתחילה לצעוד, אבל נשמע לי צעד אמיץ ומשמעותי. מקווה שיעלו עודו רגשות משמעותיים, חוץ מהפחד הממסך. אודי
בחרת פשוט להיות מאוד אמיצה ואני גאה בך מאמינה שתיצלחי את המהמורות עם עזרה מתאימה בחרת בחירות קשות אך נהדרות ואני מאחלת לך רק את כל הטוב שהטיפול הזה יביא איתו ויצליח...בלי להפסיד אוהבת חטולית