כמה כאב אפשר לגוף לסחוב ולסבול

מכורבלת על כורסה בסלון... כי כל הגוף כואב כאלו פרסו אותי בסכין חדה לא מצליחה לנשום כמו שצריך כל הבית מסביב חשוך כי היא עושה חסכון בחשמל גם בחוץ חשוך.... בכל פינה חשוך.... והרעש הזה שחודר לתוך המוח ולא מרפה...חשבתי שיש סופה בחוץ מתברר שזה המזגן.... לא מצליחה לחשוב....המוח שלי ג'לי בתוך קערת מים מתנדנד.... רוצה לצעוק ..ולא יוצא..גם היא תיבהל....אמי....חנוקה.... אין מי שיחליף אותי.....אין אפשרות לברוח... רק תחילת הדרך.....רק שבוע ראשון... חייבת לתקן מה שלא עשו בשבילי אף פעם אף אחד.... אף אחד... אף אחד.... אף פעם....אף פעם...אף פעם..אף אחד.... עדיף להכנס לתוך הבועה .... שם חם ונעים....שקט גם בראש ביייייי חטולית

היי חטולית יקירתי.. נשמע נורא למה לחסוך על חשמל?? שמרי על עצמך הילה

חטולית יקרה שומעת את החוסר אונים במילותייך מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך? יש משהו שיכול לעזור? בינתיים יושבת איתך ..על ידך את לא לבד ינשופים

הי חטולית יקרה, עצוב לשמוע על ההקרבה, על צמצום מרחב אישי עצמי, רגשות אשם, אני מניחה, מעורבים... עצוב מאד מאד... שלך, סוריקטה

חטוליתוש מתוקה שלי עצוב וכואב לשמוע מקווה שיעבור מהר אתך מחבקת

היי כי אני לא נמצאת בבית שלי אלה בבית אמי... בבית הרוחות... והיא אשה מזדקנת שרוצה לחסוך בהוצאות חשמל... כמו תמיד...בעל המאה הוא בעל הדעה... אם היתה עולה ההודעה הראשונה שכתבתי היה יותר ברור.. תודה מתוקה חטולית

מתוקה שאת כמה טוב שאת לידי צודקת אני חסרת אונים שוב בבית הרוחות ולא לזמן קצר... אוהבת חטולית

הכל נכון חוץ מרגשות אשם בבית הרוחות.... וקשה מתמיד כי ההודעה הראשונה שכתבתי לא עלתה... וזו רק המשך שלה תודה לך יפתי חטולית

לצערי זה לא הולך להסתיים כל כך מהר... עוד יש מספיק זמן לטפל בה... תודה מתוקה שלי.. חטולית