,................. .............................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, אני לא מרבה לכתוב. אבל פתאום רציתי גם לשתף. מצטערת אם זה ארוך... ותודה. שום דבר לא סגור עד הסוף הכל סוגר עלי ונגמר בתחושה של מוות. המוות הזה הוא מקום שיכול לשמור עלי מכל מה שלא סגור וכל מה שנגדי. המחשבות על כל מה שנגדי יכולות לשגע אותי. אני חושבת שגם המטפל נגדי בעיקר משום שהוא אוהב גיבורות שצועקות מי טו ועומדות על במות ומספרות, אני יכולה להרגיש כמה הוא אוהב ומכבד ומעריך גיבורות כאלה וכמה אני לא חושבת שכל הפרטי הזה צריך לעמוד על במות ולייצר רייטינג שיש שקוראים לו מודעות. אני לא בשליחות ציבורית אני בשליחות השרדות פרטית בורגנית שמקיימת את חייה ומתעסקת בשום דבר ראוי או חשוב. מאתמול אני קוראת לו הולכת בבית וקוראת לו בקול של ילדה. אני חושבת שאף אחד לא שומע אבל אני שומעת חזק ויודעת להסביר שהוא לא אוהב אותי אבל היא מתעקשת לא להרפות. בכל רגע כמעט מתחילה מצוקה ואני לא מבינה למה. לפעמים באמצע היום עוזב אותי כל הכח והחלל הזה מתמלא רק במוות ואני לא מבינה איך אין דברים אחרים. כמה פעמים ביום הלב שלי משנה מקצבים ואני חושבת שאולי כבר קשה לו אבל אני מבינה. מישהו קרוב אמר שלא מגיע לי כל הסבל הזה אבל אני התעקשתי שלא כולי סובלת ושאני רגילה. אבל אני חושבת שכבר כן כולי סובלת רק רציתי שיחשוב שאני רגילה ושהבעיות שלי שאני לא בטוחה מהן לא יעמדו בשום פנים ואופן במרכז הקשר. בלילה אני קצת פוחדת לישון כי הכל סוגר עלי עוד יותר והמוות רוצה לתפוס את כל המקום.
הי שירה יקרה, רגשות ומילים מדאיגות. מוות, כמה מוות... מי אמר שזה מה שאוהב המטפל? את ה'גיבורות' האלה. אולי אפשר למצוא כאן ספק? סוריקטה
שירה יקרה את מתעסקת בדבר הכי חשוב בעייני- לקום כל בוקר ולהמשיך למרות כל הסבל וכאב הוא " הצלחה" גדולה מאוד שרק את אני ואחרים כמונו יכולים להבין. מוות והתעסוקות בה יש אלמנט מרגיע שכאילו יש לנו שליטה במשהו. עצוב... רק רציתי שתדעי שאני מבינה ורק להיום בוחרת לאחז בחיים ולקוות שיבואו ימים טובים יותר. איתך, ינשופים
שירה יקרה, פעם חשבתי כמוך..שהיא אוהבת כשצועקים או כשמספרים לקרובים..אף אחד לא יודע עליי וכך אני רוצה וצריכה שיהיה!!! אני לא גיבורה אבל לא צריך לצעוק בקול. אפשר לצעוק בטיפול בשקט! היא הבינה בסוף שאני לא רוצה לצעוק, להתעמת או לספר...מספיק לי אצלה. והיו דיבורים על כך..שתפי אותו ברגש הזה. זה חשוב ביותר......וכן, יש משהו מרגיע בידיעה שמוות יעצור הכל. אבל מוות לא פותר.החיים במילא אינם נמשכים לנצח. מקווה שתעבור התחושה הזו ושתפי אותו על מה שנראה לך שהוא חושב. היא אומרת לי תמיד אל תכניסי לי מילים ומחשבות....תבררי איתו.
תודה על השיתוף מיכל ועל המילים. אני מדברת על כל אלה ובכל זאת... שלך שירה
תודה רבה ינשוף יקרה. שלך שירה
סוריקטה יקרה, גם הספק לא מצליח לטשטש את הרגשות האלה. כאילו הכל צריך להיות מוחלט. תודה שירה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
