כמה זה מוזר ?!

הי אנשים, תמהני - בבתים בהם אני עובדת יש הורים ויש סבים וסבתות. אני רואה, בכל הבתים האלה, שהסבים-סבתות באים לטפל בנכדים, מביאים איתם קניות ואוכל מוכן, עוזרים בתחזוקת הבית, קונים מתנות ועוד. ההורים שלי מעולם, אף לא אחד מהם, בא אליי הביתה והביא קניות או אוכל או שמא עזר בבית. הסבים והסבתות גם הם לא באו אלינו הביתה כשהיינו קטנים. ולא הייתה מעורבות בגידול בבית. רק אנחנו היינו אצלם לעתים. כמה זה יוצא דופן? גם אצלכם כך? (בהנחה שהיו הורים וסבים). סוריקטה

לא יודעת אם זה ממש מוזר בזמנים שלי...לפני המון זמן... . באו הסבים והסבתות רק לביקור של הנכדים..ולא הביאו איתם אף פעם כלום..אפילו לא ממתקים.. החיים כיום מאוד שונים מהחיים של פעם ..כשאנחנו היינו קטנים... ההורים..( סבים וסבתות ) לא באים בידים ריקות... יש כאלו מעין מוסכמות חברתיות ש"" הילדים עובדים המון שעות וצריך לתמוך בהם,""..גמני הייתי עושה את זה בזמנו.. הם מקבלים אצלי המון אוכל לפני שהולכים הביתה כשבאים לערב שבת... וכן הנכדים שלי מקבלים המון פינוקים כשהם באים..זה חלק כייפי שזוכים כשהם באים... עזרה כלכלית כבר לא..אין אפשרות ..אבל כן הולכים אליהם כדי ללמד אותם מה שהם רוצים ללמוד לעשות לבד...בדרך כלל הבן הבכור.. השני מסתדר בעצמו לבד או מתקשר לברר.. גם אצלי מעולם לא באו עם סלים ובטח לא עם אוכל מוכן.. החיים משתנים בכל דור וגם הצרכים של הילדים... אוהבת חטולית

סוריקיטה יקרה מה שעברנו לא היה נורמלי.. מה שהכי עצוב היום היא שלא הייתי שם בשביל הילדים שלנו..לא יכלתי. הכל היה קשה מדי. כל כך נסיתי אבל הייתי עם נסיוני התאבדות, אישפוזים מרובים ועכשיו הילדים גדולים ועדיין אני מנותקת מהם ומאנשים בכלל. רגשי אשם . מנסה להיות שם והאמת שאני לא מצליחה... כל יום הוא סיוט אז סוריקיטה יקרה מזדהה איתך מאוד ועצוב לי מאוד שזה ממשיך

סוריקטה יקרה, כנראה שהם מפונקים היום יותר מפעם. גם יש כאלה שנשארים לגור עם ההורים עד גיל מבוגר. תלות כזו בהורים. יכולה לומר שסבא וסבתא מצד אחד שלי שהיו חיים (את הצד השני לא הכרתי)לא עזרו. סתם באנו לבקר אותם. זקנים זה מה שזכור לי. תלוי במשפחות...הלוואי שאני אהיה סבתא כזו עוזרת ותומכת.

משפחה מהותה יחד עזרה והדדיות תיראי גם לי אמא שלי עזרה בגידול הילדים והביאה דברים ...כן אמא שלי הייתה סבתא לתפארת עם כל שיגעונותיה ואמא הרבה הרבה פחות.... לדעתי זה עניין של מינונים אמנם אני עוד לא סבתא אבל ילדי יודעים שאני לא מאלה שיעשה עבורם מה שהם יכולים לעשות לבד . אני כן אבוא כמו שאני באה אלהם עכשיו ולא אצפה שהם יבואו תמיד אלי ...לא יודעת גם היום כל ילדיי גרים עם בני /בנות זוגם מחוץ לבית ואני מטיילת לי בהנאה אליהם מביאה ביד קניות ובישולים ....אבל לא אנקה להם את הבית ולא אשתגע ... בואי נאמר שזה עניין של קשרים במשפחה והגבולות שכל אחד מציב ... אני בטח לא יהיה מהסבתות שיגידו שהם חייבות ....אני לא מתכוונת להיות במקום שמגדל את הנכדים כי עם במקום שעוזר כשצריך ויכול .... אבל אני עוד לא שם ...

סוריקטה יקרה כל כך.... את יודעת??? אליי לא הגיעו ולא קנו מתנות ולא הביאו אוכל מוכן.... אני לילדים שלי כן קונה ומביאה כמעט כל שבועיים... עטים, מכשירי כתיבה, משחקים, שוקולדים ודמי כיס. על מה שיכול לשמח ילדים. הילדים שלי, לשמחתי גדלים בביטחון ואהבה. הם אהובים ורצויים. זה משמח אותי שאין שחזור אצלם של הדיכאון החרדות והאובדנות. הילה