לראשונה מפנה כעסים.....לגורם הנכון......

אודי יקר, לכולכן יקרות.... מפנה את הכעס לגורם המתאים! המחאה היום נותנת כח! והטיפול עושה פלאים... מוזר כמה מהר פחות מטריד אותי הדבר!! כמה מהר הטיפול הזה כנראה עובד!! עכשיו פתאום במקום לכעוס ולהאשים עצמי מאשימה וכועסת עליו!!!! אין מצב שאוכל דברים משמינים בגללו!!! אין מצב!! שומעות!!! אתן לא צריכות לפגוע בעצמכן!!!!! אצלי זה היה פשוט לאכול פחמימות בעיקר... תפנו את הכעס אליהם!!!!! הם אשמים!!!! זה לא חייב להיות בכוח..כנראה גם נחמדות זה סוג של אלימות :( "???" אתן אמיצות וחזקות!! שרדתן! אתן מקיימות חיים טובים!! למרות הכל!!! זה הסימן לניצחון שלכן! אתן חזקות! איתכן אחיותיי! אודי, יש בי כוחות...ויש בי הקלה עצומה כשמורידה ומשילה מעצמי הרבה הרבה מאוד... אך יש בי גם עצב..עצב גדול על...לא יודעת.. אובדן כלשהו..בלתי מוסבר ... נשמע הגיוני? אודי, זה מעציב אותי מאוד מאוד, לא רוצה לסבול מהעצב הנוכחי....כבר לא מאוד סובלת..כנראה הטיפול הזה עוזר במהירות הבזק???? מוזר לי..אבל זה לא קל... כועסת מאוד מאוד...מאשימה...מאוכזבת אולי שהאיש שחשבתי...כאילו זה שני אנשים שונים? אודי, צריכה קצת הבהרה..בסדר? צריכה מילים אך לא מאוד קצר..אתה יכול לא לכתוב כ"כ קצר..אלא קצת לחרוג ממנהגך...וקצת להיות לצידי? במילים... בטוב, בעצב.... תודה, חנוכה שמח...קצת שמח, קצת עצוב..כעס על מי שאולי אסור לכעוס..אבל חייבים לכעוס!! כי מגיע לו! לא לי...לא פייר! מבלבל..הא?

מיכלי מתוקה כל שאומר לך ..שאת בדרך הנכונה... ועצב לפעמים רגש בריא... אולי גם על אובדן של כל מה שאת משילה מעצמך... נוצר חלל ריק... את מצלאי את החלל הזה בדברים חדשים שתאהבי והם יגרמו לך שמחה..עוד סיבה ליישר כתפיים ולזקוף ראש כי מגיע לך..את עובדת על זה קשה... חטולית

חטולית יקרה, נשמע טוב...ואולי עצב על ניפוץ האשליה שהוא טוב מוחלט כזה... אודי, הכל מבלבל... אם הייתה מישהי אחרת הייתי בטוח אומרת לה: "את לא אשמה" "ילדות קטנות תמימות, לא מבינות"... בכל שאר הדברים דווקא הייתי חכמה...מאוד עם בטחון עצמי, לעמוד בפני כלם, לשיר, לדבר, להתחבב על כלם וכו'.....אבל האמון המוחלט, הטמטום...יאללה..איך??? ילדה. כל זה הלך ונעלם עם השנים...הביטחון העצמי נעלם... הביטחון בכלל עזב, הדימוי העצמי ירד... והיום מנסה להחזיר...עצבות על כל השנים האלה..עצבות תהומית שאולי תשאר שם תמיד..ואולי משהו כן מתרכך בעצבות..הפעם היא רכה יותר....פחות סבל יותר קבלת העצבות...מעניין אודי, בודהיזם..כתבתי לך כבר פעם שהיא מאמינה בזה...אולי השפיעה עליי :) היום עצוב לי אבל מרגישה שמותר..שזה עצוב נוגה כזה...על אובדן כלשהו...על תמימות של פעם..ולא מוסיפה מכאוב או כעס על עצמי שעצובה...לא יודעת...

מיכלי מתוקה אם את יכולה לומר זאת למישהי אחרת למה את לא יכולה להגיד זאת לעצמך.?? במה את שונה מכל אחת אחרת.. אל תשכחי שאת כבר לא נמצאת שם..מזמן..? עכשיו את רק מרפאה את הפצעים... קולפת את השכבות המיותרות שישבו עלייך במשך שנים... את תגלי עם הזמן מה בדיוק עצוב לך... אולי כשתתחילי למלא את החור שנשאר שם...מיותם.. בדברים קטנים ושמחים... איתך מתוקה חטולית