אודי .......

אני חושבת שאני משתגעת אני בטוחה שכתבתי כאן על ההודעות שכתבתי ונעלמו והנה ההודעות עלו אבל ההודעה ההיא נעלמה וגם אני נעלמת .... מצד אחד המון כוחות וצמיחה בעבודה בלימודים אני יותר נוכחת ....אני מצליחה לגעת באנשים .....זה נעים לי ומחזיר לי בטחון מקצועי שקצת עבד לי בשנתיים האחרונות .. ומצד שני הלימודים מטלטלים אני יושבת מפוצלת למליון רסיסים כותבת להם באמצע השעור מנסה לאסוף ...וגם להיות נוכחת מזכירה שזה לא עליינו .....זה קשה בטרוףףף והכי קשה זה נושא המשפחה או האין משפחה הבור הזה ששום יש לא ממלא אותו ....יש לי משפחה אחים אחיות אמא אבל אני פשוט לא מעניינת אף אחד .. מתה חיה אותו הדבר...ועכשיו כשנוגעים בגוף הכל עולה וצף ... האבדנים האלה לא נגמרים ...

אביב יקרה קשה מאוד ה"אין" משפחה לראות ולהבין שאף אחד לא מעניין גם עכשיו וגם אז.... כל כך עצוב.. איתך(כמו אחות שלך שאוהבת ואכפטית)... ינשופים

אביב אהובה, האובדנים לא נגמרים ותחושת הכאב והאבל אל מול האסונות היא תהומית. הרצון והצורך הבסיסי והלגיטימי לאהבה ללא תנאים, להיות לא רק כלי אלא עולם ומלואו... איתך שירה