פרפרים בבטן..?? כבר לא

הפרפרים בבטן כבר לא שם מתחיל לחץ נפשי לקראת הפגישה הראשונה מחר מרגישה כאלו שאני מתנתקת... טחנתי לעצמי כבר את הראש מרוב מחשבות אייך תהיה הפגישה הראשונה על מה נדבר מה יכולים בכלל להציע לי מבחינה טיפולית.... אני יודעת שאני זקוקה לעזרה אז למה הניתוק ?? פחד קטן מזדחל ועולה לי ...שיגידו שהם לא...ואז מה..?? גם שם יבינו שאני שלומיאלית..?? ושלא מבינה !! סתם סתומה !! רוצה לספר על משהו שקרה לי לפני כמה ימים ...למעשה ביום שישי... הלכתי לבדוק את הדגים בתנור אם הם כבר מוכנים ...לקחתי את המלחיה ביד לבזוק כי העה נראה לי שחסר מלח בגלל הצבע על הדגים..והמלחיה נפלה לי...מ היד..על דלת הזכוכית של התנור הפתוח ..כל הזכוכית התנפצה לרסיסים שעפו ..למטבח...איזה בלאגן... כבר אמרתי שאני שלומיאלית נכון..?? יש לי לחץ בראש שלא מרפה אווווף איתי כבר...

כתבת על ההתרגשות והצפייה, אולי יתעוררו ועלו פנטזיות לגבי מה שיקרה שם, מה תביאי לטיפול, איך המטפל/ת יגיבו. נוכחות טיפולית. קבלה שלך וכו' ראשית, מאחלת לך, שהמפגש הראשוני (ובכלל) יהיה מקבל, פתוח, חם, אכפתי ורגיש, לכל מצב עצמי שאתו תגיעי, תוכן, רגשות. אולי תעלי בפניה את כל הדברים, כולל התנועה הרגשית בין 'פרפרים בבטן' לניתוק, חרדה והפער האמביוולנטי בתחושות לפני. זה נורמלי וטבעי לחלוטין. אבל זה ממה שאני מכירה על עצמי. אולי זה יכול להתאים גם לך. שהניתוק הרגשי מופיע לרוב, לפני מצבים לא ידועים שיש בהם פוטנציאל למגע עם פגיעות ופצעים כואבים במיוחד. קיים פחד להיפגע, להציף ולבוא במגע (כואב ומייסר) עם זיכרונות, רגשות קשים כמו דחייה, חוסר אונים ואובדן שליטה, מקום בהם נפגענו ולא היה שם מישהו ואפילו מעבר. הרגשנו נבגדים, נטושים, מדממים.. סוג של "להיות לא להיות" כדי לשמור על עצמנו. יכולה "להרגיע" שכאשר מתבסס קשר טיפולי בטוח, גם אם יש ניתוק (אפילו מהמטפלת, מהשיחה..), כעס וכו'. יש ידיעה לפחות של מוגנות וביטחון ואפשר אחרי הפגישה לשחזר את האכפתיות, האמפתיה וההצעות של המטפלת להתמודדות. אם הזמן, העיבוד יותר מתאפשר (גם 'הכלים' של המטפלת מוטמעים ומופנמים יותר), החדרה פוחתת, נבנים כוחות, ומשהו נפתח ויכול להיות קל יותר בפגישה עצמה ובין לבין. זה תהליך. תני לעצמך מקום להכל. זה יכול לקחת זמן. הכל בסדר. לגבי הדגים והתנור שהתנפץ =( מאוד מצער, מתסכל ומאכזב. אחרי שטרחת והשקעת. גם לי זה קורה לפעמים, אני מסננת לעצמי איזה קללה.. נראה לי שרבים וטובים (אולי כולם) מדי פעם חווים 'שלומיאליות' כזו. בעיני זה אנושי. לא שתמיד אני מאפשרת לעצמי לגיטימציה לכך, אבל מנסה... הלוואי שתצליחי לאפשר לעצמך =) חיבוק!!

כן אני מבינה כל מה שכתבת למרות שנאלצתי לקרא יותר מפעם אחת...לדאבת ליבי נכון ומדויק כל מה שכתבת על התחושות והרגשות שעולים ולגבי התנור..לצערי זה לא הדבר היחיד שנשמט לי מהידיים ונשבר לי תודה מתוקה על מילותייך החמים והמנחמים ..

ככה בשקט להיות אתך בלי הרבה מילים ....