הלבד ................................

לא יודעת איך להתחיל אבל אנסה.. מבולגן לי סדר חשיבה זוכרת בילדות תמיד הייתי לבד- או שהייתי סגורה בתוך החדר ובבית הספר דחו אותי. אף פעם לא הייתי חלק. אני זוכרת כאשר הייתי בבית ספר לאחיות ואחד האחיות חלתה במחלה קשה הזמינו פסיכולוג לשוחח איתנו. כולם בכו וכאבו ואני לא בכיתי ולא כאבתי... לא הרגשתי כלום. היום זה ממשיך.. הלבד ותחושה של חוסר שייכות. אין לי חברות וכאן בפורום אני מנסה להיות בקשר. אני מנסה לשתף וגם להגיב לשני במיטב יכולתי. ואולי אולי אני הכי זקוקים למישהו שישמור ויגן שנרגיש בטוחים ולא מפוחדים. אני לא מצליחה בכלל לעקוב אחרי מה שקורה פה- אני הולכת לאיבוד... אבל יש כמה רגשות. אני מרגישה כאב בזה שאני מתקשה להיות חלק, אני מרגישה כועסת- כן כועסת על הבלאגן כאן -על זה שלא מרגיש כאן בטוח יותר. רוצה להגיד לסוריקיטה שדאגתי לך מאוד ולמה לפחות יכלת לכתוב שאת בסדר?.. אני מרגישה מפחדים כאן. אנחנו לפני חג והלבד מתעצם. לעשות את הסדר לבד. אתם היחידים שיודעים קצת ממה שאני עוברת... עצוב לי וכואב לי עד מאוד הלבד הזה אבל אינני מצליחה לחיות אחרת למרות כל שנות טיפול...

אוהבת ואתך . שולחת כוחות וחיבוק

מאחלת לכולם וגם לעצמי פסח של יציאת ממצריים האישיים שלנ... תודה רבה אודי על נוכחות שלך כאן- על התמיכה ומילים הנבונים שלך.

עצוב..לפחות פה מקווה שאת חשה שאת לא לבד!!! איתך. חג קל ושמח עד כמה שניתן.

מתןקה שלי עצוב מאוד להיות תמיד לבד ובמיוחד בחגים כשכולם נפגשים ומבלים ביחד התקופה הזו עכשיו כאן קצת מבלבלת מבינה אותך כמה חבל שגם בחג תהי לבד חיבוק גדול עד אלייך שלא תרגישי לבד 👍😻 חג שמח