ביחד איתך אודי, אנחנו יכולות.......
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בנות יקרות ואודי, אני מנסה לעשות קצת סדר לאוורר מעט ולבחון את האפשרות שנצליח ביחד לתת כאן מקום ולהביא לשיגרה, גם אם מתוחה במקצת בהתחלה, אבל בתקווה שבטווח הארוך, ברמה הקבוצתית, ויותר ברמה האישית, נוכל מעט לצמוח מהסערה הזאת. סוריקטה, נגעת לליבי בכל כך הרבה מובנים, ואני רוצה ביחד איתך לא לוותר! אני רוצה שננסה להסתכל על ימים אחרים, אני רוצה לנסות לתת לך מקום שאת כל כך ראויה לו, ולא רק כזה שמזין אחרים, אלא כזה שאת יכולה לקבל ממנו. אני רוצה שלא תוותרי על המקום שלך. אודי, אני מבקשת שתחזק את דברי, ותגיד לסוריקטה איזה מקום היה ועוד יש לה. אני יודעת שאמרת לה דברים טובים ואף החמאת לה על התובנות המבריקות שלה. אבל אולי עכשיו היא זקוקה לעוד. לתיקוף ממשי. סוריקטה, עם כל המילים שנאמרו, היו גם סליחות והתנצלויות מאביב. אני בטוחה שהיא מצטערת. גם אם היא נחווית מולך כוחנית או מנהיגה. יש את הדינמיקה הקבוצתית, יש מי שתופס יותר מקום ומי שפחות. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה כאן בפורום, אבל המצב הזה ותחושות הפגיעה הקשות, בעיקר שלך סוריקטה, לא מרפות. אני מרגישה כאילו אני כותבת מול זמן שדוהר מולי עם החופשה המתקרבת. הייתי רוצה לחשוב שאפשר להמשיך לכעוס ממש כאן, עד שירגע ויתאוורר הכעס. עם תיווך נכון והכוונה של אודי. לחשוב שאפשר למנן את הכל באופן שיתאים לכולן. במבי אהובה, אני מזמינה אותך גם לנסות לקחת חלק בתהליך ה"ריפוי" של הפורום. למילים שלך יש הרבה כח. אביב יקרה, אני רואה את המאמצים שאת עושה בניסיון לתקן ולפשר, ואני מאוד מעריכה אותך על כך. ולכל המשתתפות, האם אפשר שנפתח עץ ובו כל אחת תכתוב מה הצרכים שלה מהפורום הזה, מה הציפיות מאודי ןמהבנות וגם, מה הדברים שמעוררים קושי ותחושת דחייה. אודי, אני מרגישה שיש לך תפקיד מאתגר כאן ומקווה שתצליח לנווט את הספינה. תודה שירה
הי שירה, בין אם אחליט להיות כאן או לאו (אקטיבית או פסיבית או חסימה כלשהי) - אשמח מאד שיהיו לך יותר הודעות ארוכות מהסוג הזה. הרעיון שלך מצוין, בעיניי, אם כי אני מרגישה, כעת, שמאוחר מידי. סוריקטה
מניחה שיש כאן האשמות מסוימות מכיווני כלפייך. הרי לא הייתה נוצרת קנאה אלמלא האינטראקציות של פרטים מהקבוצה מולך (מאד מתאים, אגב לעיתוי של לפני חופש - להשאיר אותך/ המטפל עם תחושות אשם) - ובכל זאת מקווה שתקשיב עד כמה שניתן בתוך הסבך. לא יודעת באיזה מצב תפס אותך כל העניין הזה, ואולי דרישתי חסרת שיפוט. ואם כך - סליחה. סוריקטה
הי סוריקטה, אני מקשיב. לא בטוח שמבין את כל מה שאני שומע, אבל נראה לי שכן. אני מקווה שלא מאוחר מדי. מאמין שלא. אני זוכר היטב שכתבת בעבר על כוחות הרסניים שאת מכירה בך. אני מקווה שאינך בורחת מפניהם, ושניתן לתת להם מקום כאן, לקבל את הידיים המושטות לשלום, וגם את הפיספוסים (שלא חסרים). צר לי לראות אותך כואבת כך, ואני מקווה שהדברים ברי תיקון. אודי