הצילו ...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, בתנו הבכורה (בת 17 וחצי) חשפה בפני ובפני אשתי שהיא מרגישה בדיכאון במשך שנה וחצי האחרונות ואף היו לה מחשבות אובדניות היום היא אזרה אומץ לשתף אותנו בהרגשותיה. כמובן שמיד חבקנו אותה ונתנו לה את ההרגשה שאנחנו מאחוריה ונעשה הכל על מנת שתרגיש טוב. היא ספרה לנו שאף אחד לא פגע בה בצורה כלשהיא, פשוט יש לה עליות ומורדות במצב הרוח. אשתי ואני בשוק מוחלט מאחר והיא ילדה מקסימה, חברותית ופעילה מאוד. הדבר היחידי ששמנו לב שהיא מרבה לישון. לקחנו אותה לבדיקות דם שיצאו תקינות. היא מוכנה ללכת לפסיכולוג. מה עושים ? פסיכולוג ? רופא משפחה ? שנה הבאה היא מתגייסת, האם תהיינה השלכות כלשהן לגבי הצבא ? האם פגישות עם פסיכולוג נחשף לצבא ? האם יש למישהוא המלצה על פסיכולוג באזור נס ציונה ? תודה רבה
שלום יריב, קחו אותה לפסיכולוג/ית קליני/ת. הוא או היא ידעו להעריך מה כדאי לעשות. מאחר ואיננו ממליצים כאן שמית, אתה יכול לצרף כתובת מייל ומי שמעוניינים ימליצו ישירות לשם. חשוב לטפל בדיכאון. ההשלכות של גיוס עם דיכאון קשות יותר מכל יידוע של המערכת על טיפול (לגיטימי להיות בטיפול). אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
