לאודי – שאלה כנה על טיפול ומטפלים

יש לי הרגשה שהשאלה שלי – יותר נכון ההערות שלי על טיפול-מטפלים-קשרים טיפוליים, לא כל כך מובנים, ואולי נשמעים מתריסים. אני רוצה לחדד את השאלה שלי, ואשמח ממש לשמוע את דעתך בעניין. מאד מעניינת אותי התשובה המלuמדת שלך דווקא בתור אחד שגם נותן טיפולים פרטיים וגם מנהל את הפורום הזה שנים ממילא מאד נמצא וחי בבעיה שאני מעלה אותה. ניקח דוגמא – בחורה בשם שירלי יש לה בעיות בחיים. היא לא מצליחה להסתדר בחברה, אין לה זוגיות, מפטרים אותה מהעבודה, והיחסים שלה עם האחים והאחיות לא במיוחד טובים. אמא אוהבת ומגוננת, אבל כנראה זה לא מספיק בחיים. שירלי מחליטה ללכת לטיפול. ההחלטה לא הייתה קלה, אבל אחרי שפוטרה פעם נוספת ושמה לב שכל החברים לצוות היו מרוצים שהעיפו אותה, היא החליטה, עד כאן, לא יותר! לשירלי יש כמה וכמה מפגשים עם המטפלת שנפרסים על פני שבועות לא מעטים. המטפלת בעיקר שומעת את שירלי, את דרך ההתנהלות שלה, את כל מה שעבר עליה מאז שהיא זוכרת את עצמה, (לא, זה לא היה פסיכואנליזה), שירלי לא התעמקה לשמוע באיזה שיטה היא תטופל, קבלה המלצות ובאה, ושיתפה פעולה עם המטפלת. לאחר שנראה היה למטפלת שהיא למדה להכיר את שירלי, והיו להן הרבה מאד שיחות עמוקות שירלי הגיעה על פיהן ועם הדרכתה של המטפלת למסקנות מסוימות על עצמה, היא הבינה שהיא טיפוס מאד שיפוטי, ביקורתי, לא מאד מפרגן, די נרקיסיסטית ו... לא יודעת להביע את התחושות והרגשות שלה. במקום ללמוד לדבר על מה שמפריע לה עם החברה ועם מה שסביבתה, עם מחזיקה זאת בפנים, ונותנת לזה להתבטא בדרכים אחרות, שגורמות לה להיות כנאמר לעיל. ביחד עם המטפלת שירלי לומדת דרכים להביע את עצמה, למצא את עצמה במבוך, להבין כל את אלו שסביבה, לדעת להתמודד, בקיצור יש להם עבודה רבה. ועכשיו באה השאלה שלי – שאני באמת ובתמים ומנסה להבין כאן את הכותבות. כיצד הן רואות את היחסים בין שירלי למטפלת שלה, האם תפקיד המטפלת הוא לתת לשירלי כלים כדי לדעת להתמודד בחיים, ולתת לה ליווי מסוים כדי לוודא שהיא צועדת על המסלול הנכון. האם הטיפול גם צריך להפוך לחדר כושר לתקופה מסוימת שבה שירלי תלמד ליישם את מה שלמדה על מה שקורה בחיים האמיתיים ואף על כל מיני סיטואציות שתביא אליה המטפלת או... וכאן בא האו..... הגדול האם הקשרים עם המטפלת הם בעצם ערך בפני עצמו. המטפלת היא זו שתבין אותה, המטפלת היא זו שלא תפטר אותה, המטפלת היא זו שאתה תוכל לתקשר, המטפלת תהיה בשבילה מה שהסביבה מעולם לא הייתה בשבילה והיא תהיה מין גן עדן haven שאליה תוכל שירלי להימלט פעם בשבועיים ושם יהיה לה טוב, ושם היא תרגיש שמבינים אותה. האם הטיפול הופך להיות מאמצעי למטרה בפני עצמה? האם המטפלת הופכת להיות הרגליים התותבות של שירלי שעליהם תצעד כל חייה? האם המטפלת שמקבלת 50% מהמשכרות של שירלי (אחרי שסוף סוף מצאה עוד משרה), זו עובדה מוגמרת שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלה? היא עובדת כדי לממן אותה, כי בלעדיה אין לה חיים, ועל חמצן ואוויר שווה לשלם בדיוק כמו על דיור ואוכל. בקיצור, האם המטפלת נותנת לשירלי כלים ואמון כדי שתצא לחיים, או שהמטפלת עצמה הופכת להיות איזה מטרה ותכלית בחיים של שירלי? זה כמו שעורך דין ילווה את הלקוח לאחר המשפט, (האם תגיד שהמטפלת כמו ריטיינר שמשלמים לעורך דין על בסיס קבוע בחברה שצריכה כל הזמן ייעוץ משפטי) ולכן גם שירלי חייבת כל הזמן ייעוץ פסיכולוגי? והייעוץ חייב להיות על בסיס שבועי, ומעבר לייעוץ הוא חוויה בפני עצמה, כי ריטיינר משפטי הוא רק על שאלות מסוימות שצצות, כאן זה לתת למטפלת להיות ממש חלק מהחיים. האם הרופא מלווה את החולה לאחר המחלה, או שהוא רק מגיע אחת לכמה חודשים לבדיקות? לבדוק שהמחלה לא חזרה, או אולי צריכים להמשיך להגיע לרופא, שיבדוק כל הזמן, שיראה מה המאמרים החדשים ברפואה אומרים, שיעשה כל הזמן בדיקות דם, שישמע בדיוק על כל כאב ראש וכאב ולחץ בלב, שיהיה פיזית עם יד על הדופק כל שבוע כדי לוודא שהחולה שומר על עצמו. אני ממש לא מבינה את המקום שיש למטפלים כאן שנפרסים על פני שנים ארוכות ובעצם מאפילים על קשרים עם בני משפחה, בני זוג, יחסים בעבודה, ומה לא??? איך אתה רואה מטפל, אמצעי כדי לרכוש מיומנויות להסתדר בחיים, או איזה 'כלב נחיה' שנמצא לצד 'הנכה' לעולם, פחות יותר. שהוא זה שעוזר לו ללכת, הוא לא כלי, אלא הוא הופך להיות חלק מהחיים של העוור, האם המטפל הופך להיות חלק מהחיים של המטופל, ולכן צריך להיות כאן מעבר למה שהוא נותן כלים, כי הנוכחות שלו היא נוכחות עצמאית ונחוצה? נכתב ממש ממש בצידו שלא לדבר על כך שדווקא היום יש הרבה מאד במקצוע שחולקים על הפסיכואלינזה, ומאמינים יותר בדרכים של התנהגות ( הבן שלי לומד את זה, אני ממש לא מתמצאת) אבל אני יודעת שיש הרבה ביקרות על כל החפירות האינסופיות במה שהיה, פתיחת פצעים, שלא פעם רק מורידים את איכות החיים, אבל לא זו הנקודה ולא בזה אני רוצה להתמקד, אבל אנא ממש לא להתמקד בנקודה הזו כי היא לא האישו ולא הפואנטה.