ארבע לפנות בוקר לא נרדמת

התרגלתי לא לישון לא ביום ולא בלילה ..עצוב שלא מוצאת פיתרון לחוסר השינה , למרות כל הכדורים עדיין לא נרדמת מחשבות ... פחדים... התקפי חרדה... הציפיה לטלפון הגואל ...שמתעכבת מצבה הבריאותי של אמי... בחודש הבא שוב לבית חולים להחליף לה קוצב לב...בגילה קצת יותר ...לא אגיד ..אבל מובן.. המצב הכלכלי ... המצב הנפשי שלי רק מטפס כל רגע לגבהים שקשה לשלוט עליהם דאגות מבית ומחוצה לו.. רגשות אשמה שלא מצליחה לתת מענה ... אנשים חולים סביבי ואני יש לי רק את עצמי כי אחי גר בחול.. אכולת דאגות כי אין פתרונות ואין ממי להעתיק כמו במבחן..זו המציאות ואין לי בשליף כלום השבוע לפני 4 שנים היה הארוע המוחי..ןאחרי חודשיים היו שוב תופעות שזה שוב קורה ושוב אושפזתי... כל הטיפולים לא עזרו ..עם הזמן תופעות מסוימות רק מחריפות מי שראתה את הראיון עם צביקה פיק ..שתנסה רק לדמיין ..חוץ מכיסא הגלגלים שעליו ישב אייך היה הדיבור שלו..הפנים המעוותות שלו..ואצלו רק שנה אחרי הארוע המוחי שעבר קרוב לוודאי שעם הצוות שמלווה אותו הוא יחלים עןד לפני.. אני ככה כבר 4 שנים בלי שום שיפור במצב.. מדכא עד כאב...תלמדי לחיות עם זה אמר המומחה מוח שטיפל בי בתל השומר כי צביקה פיק קיבל טיפול מידי ןאני הלכתי באיחור של 10 ימים כי לא ידעתי שיש לי ארוע מוחי כמעט מנותקת .. חטולית

חטולית יקרה, עצוב מאוד לקרוא על הסבל שלך. אני מקווה שתמצאי רפואה ושקט בקרוב. מניחה שזה תהליך לא פשוט וארוך ואת מתמודדת. בין השורות שאת כותבת בתגובותייך תמיד ניכרות האנרגיות הטובות שלך והחיוניות, למרות כל הסבל וחוסר שעות השינה. אני מאמינה שאלה הכוחות שימשיכו ללוות אותך עד להחלמתך. שלך שירה

חטולית יקרה עצוב לי לקרוא אותך... איתך בלב מאחלת לך ימים טובים יותר.. סליחה שאין לי יותר מדי מילים אישה יקרה שאת..

תודה בנות על העידוד והתמיכה שלכן הימים והלילות שלי ...התהפכו עלי ועל חיי אוהבת אותכן חטולית