אשליה

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

קוראת אותך כמעט בנשימה עצורה , מבינה אותך על מה את מדברת ...נכון שאת הטיפולים הקודמים שלי עשיתי במרכז לנפגעות תקיפב מינית ואונס ושם לא נזקקתי לתשלום אך תחושת האשליה שכן אכפת למטפלת/ ות שטיפלו בי היתה חלקית לפי הרגשתי .... וכן נפגעתי ....ולקח לי המון זמן להבין שחייתי באשליה אבל לא מכולן ... המטפלת היתה אמפטית בצורה נהדרת ....מבינה תומכת מתעניינת ....וכשהגיע הדקה לסיום כאלו שכלום לא נאמר כלום לא היה שם בטיפול...מבינה שצריך גבול ...אבל לא בתחושה של ...זהו עד כאן..עכשיו את יכולה ללכת הביתה ..תם זמנך...מעליב אחרי שחוויתי את האכזבות שלי הבטחתי לעצמי ש...לא עוד....אין יותר כניסה בטיפול לשום אדם להכנס רגשית לתוך הכאב שלי היום התקשרו אלי מהמכון הפסיכולוגי להכין ט.17 ולהודיע להם...אוטוטו גם אני הולכת שוב בפעם הרביעית לקבל טיפול נפשי ואחרי כל מה שנכתב כאן בפורום על ידי כולן ...הבנתי שוב לתוך מה אני צפויה להכנס... אקח את הזמן הזה לעשות חושבים אייך ...כמה...ולמה..אני יכולה ..צריכה..לתת למטפלת להכנס שוב לתוך הרגשות שלי... לא רוצה לחשוב ששוב אני הולכת לחוות הונאה רגשית מקווה שהפעם יהיה אחרת המון תודה לך שיראל ולכל מי שכתבה בנושא הזה ביומיים האחרונים על הנשוא הכאוב ... הלוואי שאוכל לספר פן יותר קל ויותר נעים על מי שתהיה או יהיה המטפלת/ל הבא ועם התקווה הזו אני מסיימת חטולית

את יודעת שיראל, יש מצב שאין קשר בין התשלום לחיבה של המטפל כלפייך. יש מצב שמטפל לא בהכרח יצליח לעזור טוב יותר למי שהוא אוהב יותר. המוני משפטים של פרויד הייתי מצטטת פה. בייחוד בהקשר לדברים שנאמרו כאן לאחרונה פרויד התחיל משהו שממנו התפצלו כיוונים שהלכו איתו או מהתנגדות לו או מחומרים שויתר עליהם. ועוד. אבל איכשהו זה התחיל בו. הוא האבא. משרלטנים למינהם (והתחום פרוץ) הייתי בורחת. יהיר לי מידי. דווקא, להרגשתי, יש התפתחות של טיפולי עומק מתחת או מעל לפני השטח. סוריקטה

אני דואגת לך, את צריכה תמיכה, את צריכה עזרה, קחי את מה שאנחנו אומרות בערבון מוגבל, היינו כבדהו וחשדהו! את תהיי חזקה, אל תברחי מהטיפול, אם את צריכה אותו, ולא תקבלי זה יכול לעשות לך נזק, אבל תבואי מוכנה נפשית, אני מבינה שאת במצב נפשי לא קל, (אני פשוט חייבת להמשיך לעבוד כאן ולכן כותבת במהירות אבל לא רוצה שתנזקי) אבל את מספיק חזקה כדי לדעת לקבל את מה שאת צריכה, ולשמור על עצמך, ברגע שאת מודעת לדברים, ברגע שאת מבינה שאת בטיפול, ולא במסע רגשי עם המטפלת זה כבר יעזור לך, תשתדלי לברור את המוץ מהתבן, לקבל את מה שטוב לך, ולא לפתח תלות רגשית. לא רוצה שתנזקי בגלל מה שאנו כותבות כאן, ברגע שאת מודעת שאת בעצם בטיפול, שזה כמו ללכת לרופא, שהרגשות הן רק כלי טיפולי, אז תנסי לשמור על עצמך מבינה את ההרגשה הנוראית שתיק, הפעמון מצלצל וזהו, כאילו כל מה שהיה, התרומם המסך וההצגה נגמרה, אבל כאשר את מודעת למה שקורה, את יכולה יותר לשמוע על עצמך. נהיה בקשר.