קשה לי לקרוא את מה שכותבים כאן

אודי, מאוד קשה לי לקרוא את מה שחלק מהבנות כותבות כאן. אני מחבבת את סנדיי והיא זכורה עוד מעבר (כן סנדיי אני מאוד מחבבת אותך ואת סופר חכמה ואסרטיבית) וטלאור גם היא מאוד חכמה ומתנסחת נהדר. אבל נורא מפחיד לי לקרוא את מה שאתן כותבות. גם אני חרדתית ויש לי הרבה חרדת נטישה. ויש לי הרבה פחדים שהמטפלת שלי תעזוב אותי. אבל, המטפלת שלי אף פעם לא מכרה לי אשליה שאכפת לה. היא לא מביעה כלפיי משפטים שגורמים לי לחשוב שהיא "אוהבת"אותי. והיא באמת זמינה לי בעיקר בשעה שלי, אבל עונה לי שאני מסמסת. אני לא מרגישה שאני צורכת זנות רגשית. ואני לא מרגישה שאני קונה אכפתיות ממנה. המטפלת לא חושפת בפניי שום דבר מחייה האישים ואני גם לא שואלת, כי אני מבינה שזה הקשר. והיא צריכה לשמור על עצמה, וגם היא לא מכריחה אותי לספר דברים שאני לא רוצה. ומכבדת את הגבול שלי. אני נבהלת לקרוא את מה שכותבים כאן.

בקשו שאעיר דברים בו במקום שהם קורים, אז הנה אני עושה את זה. כן, כאן בפורום ברגע שאיזה דיון לא מוצא חן בעיני הכותבים, הם צועקים 'הצילו' לפעמים מכניס לחרדה, לפעמים פוחדים מהרעשים, מכל מיני דברים ומנסים לסתום את הפה לכותבים אני מבינה אותך ממש ממש ממש. אבל מיקה הדרך להתמודד היא פשוט לא לקרא! אי אפשר בפורום ציבורי לא לאפשר דיון פתוח על עניינים שחשובים לחלק מהקוראים אני ממש מבינה את ההרגשה שלך, ולכן בדרך כלל הכותרים מביעים את מה שיהיה כתוב בפנים אז פשוט אל תקראי, אל תשתתפי בדיונים שלא עושים לך טוב אבל אי אפשר להתנהל כאן כמו 'קאצ'קעס', חייבים לאפשר לפורום להתנהל בבגרות, וגם בדיונים שלא תמיד נעימים וטובים לכל אחד. שיהיה לך טוב, וביננו, דווקא לאחת כמוך שכל כך חוששת מפרידה מהמטפלת, אני חושבת שהדיונים הללו יכולים רק להיטיב אתך, אבל אם לא עושה לך טוב, פשוט דלגי, המשיכי הלאה יום נפלא שיהיה לך

כתבתי הודעה והיא נמחקה אז אחזור בקצרה. אם יש לך מטפלת כל כך נפלאה, אז אשריך, אל תתיחסי למה שלא טוב אצל אחרים אלא תשמחי על מה שטוב אצלך. על מה שאני ואחרים מדברים זה סוג של רגש שמטפל מעורר אצל מטופל בתור כלי טיפולי באופן עקרוני כדי שיוכל לעזור למטופל, אבל אצל המטופל הרגשות הללו מיוחסות בצורת אשליה למשהו אחר לחלוטין, אשר כלל לא קיים בטיפול, ואשר לדעתנו בטווח הארוך הנזק שלו גדול על התועלת, ואנחנו חשות ששימוש בכלי כזה, למרות שהוא טיפולי, יש בו מן ההונאה כלפי המטופל, ולא כל אמצעי כשר למען מטרה תהא המטרה טובה ככל שתהיה. הנדון כאן הוא על האמצעים שהמטפל משתמש בהם כדי לעזור למטופל, והאם כל הדרכים כשרות, זה לא וויכוח אישי, זה משהו עקרוני שהרבה מתורת הפסיכולוגיה בנויה עליו, תילי תילים, וחלק מאתנו לא מסכים עם התאוריה הזו, ועל כך אנו רוצים לדון כמובן שכל אחת מביאה לדיון את הניסיון שלה בחיים, אבל השאלה היא גם פילוסופית ולא רק טיפולית

הי מיקה, שמחה לראותך כאן (למרות שאני די פורשת) נסי לזכור שנכתבו כאן דברים שונים ומגוונים לאורך זמן ולעשות שקלול. לפעמים אפשר וזה עובד. לילה טוב, סוריקטה

מיקה אהובה גם אני מרגישה ככה הכל התהפך למשהו שמעולם לא היה וצר לי מאוד מתחיל להבהיל אותי שוב ללכת לטיפול ואני חושבת שאודי היה בסדר גמור לאורך כל הדרך חטולית