אודי..........................................

הי אודי, עם ההודעה האחרונה שלך הלכתי הרבה זמן בנסיון להבין ואפילו הבאתי אותה לטיפול. מה שלא הצלחתי להבין היה בדבר ההתעללות ההדדית. את הצד שלי שבא למקום מיטיב ומצפה להתעללות ונטישה כשיחזור של משהו שבאמת קרה ונמשך לאורך זמן אנחנו מכירים. אבל את הצד השני שלו לא הצלחתי להבין וגם לו לא היה רעיון. את הצד שלי המתעלל, אולי זה שהודף כל הזמן ומנסה "לסרס" את המטפל כדי למנוע פגיעה או נטישה, אני גם יכולה להבין. אודי, אני צריכה עזרה. הטיפול תקוע משום שאיני מצליחה לאמץ את מה שהוא מציע. אני לא מתחברת ממש מבפנים לאמירות הטיפוליות ולדרך האחת שהוא רואה כנתיב להחלמה ולכן לא מצליחה לישם. אני לא מצליחה לראות איך משהו עשוי להשתפר, מה שמגביר את היאוש. אני גם לא יודעת איזו עזרה לבקש. מרגישה לא מובנת, מובסת בניסיונות שלי לטפל בעצמי וחסרת תקנה. אני לא יכולה להגיד לעצמי היגדים שאני לא מחוברת אליהם, אני לא יכולה להפנות פנימה קולות מנחמים ודואגים אבל חווה קולות הרסניים ללא הפסקה, כל יום. הם מכפישים אותי, מעבירים ביקורת קשה על עצם היותי ומעודדים אותי לפגיעה עצמית. אני מנסה לרצות אותם, להשיג קצת שקט ונתונה למרותם. הכל קורה בתוכי ובחוץ אני מתפקדת. קשה לי מאוד להתנהל כך אני לא יודעת מה לעשות. מרגישה חלשה ומאוד מיואשת. למרות שהמכלול הוא אני, ההשפעה של הקולות והכוחות הפנימיים גדולה וחזקה ממני. אני זקוקה לעזרה. תודה שירה

הי שירה יפה, היטבת לתאר. אגלוש לפנטזיה שיבוא מישהו ויפריד ייקח אותנו משם. מכאן. אולי בתור התחלה ליום כיף ושחרור. וחזרה... שלך, סוריקטה

קצת מסובך לי להבין את מה שכתבת לגבי התעללות הדדית...שאודי כתב לך..גם אז כשקראתי לא הבנתי.... כן יש לי כשל בהבנה המוח שלי נדפק כהוגן ורק הולך ומחמיר אבל.... אם את לא מסוגלת ללכת בדרך שמתווה לך המטפל שלך ...ואת לא רואה אייך בדרך אחרת לפתור.... אולי תנסי שוב לדבר עם המטפל לבדוק אולי בכל זאת יש דרך ביניים.. אוהבת אותך חטולית

סוריקטה אהובה, כן, הפנטזיה לכמה שעות של רווחה נפשית ושקט....וגם הפנטזיה שהכל יעצר ויהיה שקט. שלך שירה

תודה על מילות העידוד, ממש אין לך כשל בהבנה... זה פשוט לא מובן. שלך שירה

הי שירה, במכוון הזכרתי רק את האפשרות הראשונה. הרברסיבילית, הריאלית, ואולי בעלת המשמעות. סוריקטה

רציתי לכתוב לך גם קודם את באמת בליבי ... אבל העדפתי לחכות ככה בשקט מקווה שבכל זאת תיראי.. אני מניחה שאני יודעת מה הדרך של המטפל ומבינה את ההתנגדות ... יכולה להגיד לך רק מנסיוני ....שברגע שאני הסכמתי לקבל אותם ולתת להם מקום אמיתי בטיפול ובחיי הם הפסיקו לאכול לי את הראש .. . זה חלק מהתהליך בתור התחלה תסכימי לקבל אותם בואי אליהם בדיוק כמו שכתבת שם למעלה לסנדי ...ואני יודעת שזה קשה אני יודעת שבא לך להרוג אותם ובתגובה הם מחזירים לך את אותו הדבר . את צריכה להכיר להם תודה בלעדיהם לא היית שורדת אני התחלתי מלהסכים לתת מקום לשאלות /בקשות הכי שידעתי בהגיון שאין להם מקום ...כמו נניח שהמטפלת הסתפרה והם רצו לכתוב לה שזאת לא היא הייתה ....נתתי לזה מקום קיבלתי שקט אוהבת אותך יודעת כמה התהליך קשה פנימה וכמה קשה להחזיק את המכלול החוצה יודעת כמה יש רצון לשקט ....וכמה רעש יש לנו בראש יודעת כמה הכמיהה היא לימים נורמלים פשוטים משעממים וכמה כל יום זה כמו שבוע אצל אדם נורמלי שולחת כוחות וחיבוק ושוב בבקשה שימרי על כולך

תודה אביב על התגובה וההבנה. פתחתי הודעה נוספת למעלה כדי שגם אודי יגיב... אני באמת לא מבינה מה זו ה"עבודה" הזו... לדבר אל עצמיים אחרים? אני כל כך מתוסכלת... שלך שירה

אני זוכרת את הימים האלה שכמו קיר בטון עבר בני לבניהם .. בשלב מסויים , פשוט קיבלתי את עצם קיומם ושהם חלקים ממני ....מהשלם שאני לדבר איתם , אני התחלתי בכתב כותבת מילה או שתיים והיד שלי הייתה כותבת כמו בטראנס , זה עדין קורה לי בסיטואציות מסויימות ...אחר כך שמתי לב למילים בתוך הרעש ....הקשבתי לאט לאט כשהסכמתי גם שמעתי אותם מדברים עם המטפלת , היום אני מתקשרת עם רובם לבד בתוך שיח עם עצמי ....זה תהליך זה לא קורה ביום אבל זה קורה כשמסכימים לקבל אותם וכשמסכימים לקבל את הכאב שהם מביאים איתם ואת שאר הרגשות התקועים ....לא פשוט שירה וכן זה עבודה ועבודה קשה ביותר אבל שווה כל מאמץ כל קיר פחד שאת תחצי תרגישי הקלה ...אתך מחזקת ושולחת חיבוק ...