מנותקים/ מוצפים............
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שבועיים של ניתוק- תפקוד רובוטי, המון עשיה.. ועכשיו- נותנת מקום לחלקים ויש מצוקה נוראית בפנים וקשה מאוד... אני לא יודעת איך מתמודדים בלי שוב להתנתק
אני מרגישה לא מסוגלת להקשיב בפנים לקולות שרוצים לספר את הסיפור...והבטחתי שיכולו לספר ביום ראשון בטיפול אבל אני לא רוצה... אני יותר מדי מפחדת
ינשוף יקרה! זה באמת קשה וכואב מאוד להיות בקשר ומגע קרוב עם הרגשות שעולים סביב הסיפורים האלה. מאוד מבינה את הרצון להתנתק חזרה וגם את הכמיהה לשתף בטיפול, במקביל לפחד עז. לפעמים זה מרגיש , שהדברים שהם נאמרים בקול מול המטפל/ת מהדהדים ומקבלים תוקף ומקום זה כמו לגעת בלבה רותחת בפנים. וגם ככה כואב ומייסר מאוד.. אולי יכול לעזור ולהקל מעלייך לדבר אתה על הפחד מלשתף וגם על הצורך.. ואם את מצליחה להבין אם עצמך, גם מה היית רוצה שהיא תהיה עבורך ברגעים האלה, ואיך אפשר שתרגישי כמה שיותר עטופה, מוגנת ובטוחה. ממש מכל הלב, מאחלת לך הקלה ושלווה. שולחת חיבוק והזדהות עם הכאב.
זה נפלא שהקשבת שנתת מקום זה ברור שקשה אבל את יכולה ....להקשיב ,אולי אפילו לכאוב ולחמול . וואוו וזה קשה אבל באמת אפשרי כבר היית שם לא פעם ... ההתנגדות מלהקשיב להם הרבה יותר קשה ולוקחת אנרגיות אוהבת חיבוק ענק לכולך
הי ינשוף, גם אני מצטרף לקולות המעודדים שנשמעים כאן. יופי שנתת מקום, גם אם המצוקה והחרדה שעולים מזמנים שוב ניתוק. אודי
טלאור, אביב ואודי כמובן תודה על המילים שלכם יודעת שאתם צוקדים- שחשוב לתת מקום.......
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
