עייפות כעס וצימצום.......................

הי אודי, התעייפתי מאוד. מרגישה שכל האנרגיות עזבו את הגוף. אני נחרדת מימי השבוע והמטלות. אני מאוד חלשה בגוף וסובלת מכאבים למיניהם. הרבה סביב הבטן. אם אני אוכלת היא מאוד כואבת או שקשה לי לנשום. מפני שאני טבעונית, ולפעמים אני רוצה לנגוס בריקמה, הכנתי לי קציצות טבעוניות שנראות כמו רעל ירוק. אם אני נוגסת בקציצה אני מרגישה שאני מרעילה את עצמי וכואבת לי הבטן. עכשיו כבר אין מאכל שנעים לי לבטן. אני חושבת שאין לי מקום. כבר יותר מחודש בלי המטפל ולא אכפת לי יותר. ממילא הוא לא עוזר לי רק שואל איך היית רוצה שאעזור לך וזה מעצבן אותי שהוא שואל מפני שאני לא יודעת והוא כאן איש המקצוע. אבל אז הוא אומר את המומחית לעצמך, וזה עוד יותר מעצבן אותי מפני שאיני אשת מקצוע. וגם אצלי בעבודה יש לי את תחום הידע שלי. ובכל זאת ניסיתי ללמד אותו בהומור כמובן, איך להפנות אלי יותר רוך וחמלה באינטונציה ובבחירת המילים ולא לכתוב אלי כאילו זו כתיבה אקדמית. לפעמים הוא הצליח. עוד חודש הוא חוזר ואני לא חושבת שגם אני אחזור. אין לי הרבה אנרגיות. אני גם מאוד פוחדת להתחיל שוב, הפחד הגדול הוא מתיסכול ואכזבה. אני מאוד בודדה בלעדיו בכל מימד רגשי, מפני שהוא היחיד בעולם לשמוע את כל המילים האלה וגם יש לו פנים אמיתיות. וכל הזמן הזה שכעסתי רק המשכתי להעניש את עצמי והפרעת האכילה שלא היתה מטופלת ממילא רק החריפה. הגוף שלי מצטמצם ואני אוהבת את תחושת הצימצום הזו. איכשהו תחושת הסיפוק מהצימצום גוברת על הכאבים והחולשה. תודה שאתה כאן להקשיב לי שירה

שירה, אודי וכולם, קצת מתקשר לי למה שרשמת כאן שירה, אז דבריי על העץ הזה. הם יכלו להופיע גם בהמשך לעץ חדש שפתחתי. אבל גם אני בכעסי רציתי לבשר לכולכם שאעזוב את העבודה שלי (כי 'חושבים עליי פה שאני לפחות איזו כרמלי מעודה', שלא נדע) ושאעזוב את הטיפול כי לא מגיע לאיש כל כך טוב שמישהי כמוני תהיה מטופלת שלו. אלה קשקושים. אני בעבודה, אף אחד לא נפגע, ההיפך הוא, והקשר הטיפולי בתקווה עוד יתהדק. אבל חלפו בי מחשבות כאלה. אני איתך, סוריקטה