איך יוצרים פרידה מהטיפול ממקום טוב?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי יקר, אני נמצאת במקום טוב כבר תקופה יחסית ארוכה..זה לא אומר שלא יהיו נפילות אף פעם אבל כשיגיעו אזהה אותן יותר ויש לי כלים להתמודד, מאמינה בזה!!! אני רוצה להפרד מהטיפול מכמה סיבות, אחת מהן לנסות לבד כי מרגישה יותר בטוחה, שתיים הושגו המטרות שלשמן באתי והרבה הושג מעבר למה שציפיתי בכלל!!! וכמובן ערימות של כסף אך זה כלל לא העיקר בגלל החשיבות והתרומה הגדולה של הטיפול. אבל ופה החשש הגדול שאני אוהבת אותה והיא תחסר לי מאוד!!!! שלא אוכל כבר לקבוע פגישה כשקשה אלא להתמודד לבד או לפחות בתמיכה שסביבי שניסיתי לארגן ולבטוח באחרים ויש לי תמיכה! אבל זה לא אותו הדבר. וכן, מודה התרגלתי...אני שנים רבות עם אותה מטפלת וזה נח! מקום בטוח כזה... אין שום דבר אחר שדומה לטיפול!! והיא תחסר לי מאוד מאוד!!! אז איך אדע? איך אדע שאכן אני מוכנה לצאת לעולם הגדול? מרגישה שזו אינה בריחה הפעם. זה בא ממקום מחוזק אך גם פוחדת..מאוד!!!! איך נפרדים אחרי 10 שנים של רצף מפגשים שבועיים ואפילו תקופות של יותר מפגשים כשצריך והחזקות של שיחות בין... אני תקופה ארוכה מחזיקה ללא הודעות בין פגישות( כמה חודשים) וללא תוספת פגישות וביטולים כשאי אפשר..וזה בסדר עבורי. לא כמו פעם.. אבל איך, איך נפרדים,? האם זה יהיה צעד נכון עבורי? בנקודה הזאת? אף פעם לא דמיינתי שאצטרך כזו תקופה או בכלל שארגיש שארצה לכל החיים.הגיע הזמן להתבגר ולהתגבר..אבל אין לי מושג אם אני מסוגלת לכך.. ברור לי שאני צריכה לדבר איתה על כך!!! ברור לי שתגיד שזה צריך להיות בהדרגה ובהחלטה של שתינו!!! אז אל בבקשה תאיר לי נקודות אחרות, בבקשה. איך נפרדים? מה קובע בעיקר? נשמע לי קשה מאוד מאוד אבל באיזשהו שלב הכרחי... עוד לא העלתי את זה בפניה רק חושבת כרגע. מיכל
הי מיכל, אני כבר לא יודעת למי זה בסדר לכתוב... ואם זה בסדר לכתוב... ואם המילים'שלי זבל... אז הי מיכל, מדוע שלא תוכלי לקבוע פגישה מעת לעת לפי הצורך? אולי את צריכה לשמוע שהיא, המטפלת, תמיד תהיה שם בשבילך?(במגבלות המציאות, יש להניח). סוריקטה
היי.. עצוב לי שאת אומרת כך על מילותייך..וזה ממש בסדר ויותר מבסדר לכתוב. אני אוהבת את התובנות שלך. תמיד אהבתי. ובאשר לקבוע מידי פעם, אמממ לא יודעת. או שנפרדים או שלא ..זה אולי יבלבל?? לא יודעת. וברור לי שנצטרך לשוחח ולראות מה עושים... בכל אופן אודי, אני רוצה לדעת איך נפרדים? ואיך יודעים אם זה נכון ומה נכון עבורי?? פגישות מעת לעת כמו שהציעה סוריקטה?? משהו אחר?? לא יודעת איך זה מתבצע בפועל? בהדרגה? וכו'
הי מיכל, דבריו החשובים של אודי יגיעו בהמשך, קצת פוחדת להוסיף מילים ובכל זאת - הבהרונת מצדי לדבריי - לא מתחייב שתהיינה בהכרח פגישות מעת לעת. זו הצעה לאפשרות ביניים שונה ממשהו מוחלט. וגם לא ניתן לדעת כנראה בדיוק איך יהיה, אלא בדיעבד ומניסיון מושכל. וכנראה גם מתוך המשהו הזה שבינכן. וכנראה שאצל כל אחד זה אחרת וגם עבור אותו פרט משנה העיתוי. סוריקטה
מיכל יקרה! לא מצליחה לחשוב על משהו שיכול לסייע לך להיפרד טוב. פרידה זה לא קל אף פעם. הפחד מהתמודדות בלעדיה מובן, כולל החסר של הנוכחות, המרחב, החיבור וכו' בטח לאור תקופת טיפול ארוכת שנים. והרגשות יגיעו וזה בסדר ואולי מעיד על הקשר והטיפול המשמעותי שקיים/היה. בין אם תמשיכי ובין אם לא, מאוד מורגש מתוך מילותיך הכתובות שעברת דרך ועשית עבודה. מאוד מרגש!! לא מובן מאליו! ויכול להיות שלא תהיה פרידה ,אלא עצם זה שאת מרגישה שיש שינויים, השגת מטרות, הוא צעד/שלב בפני עצמו (בתוכך ומול המטפלת) והפרידה תגיע בשלבים מאוחרים יותר. לא בלחץ. אף פעם אין פרידה שמושגת לאחר "שלמות" ובלי כאב וצער, אבל אם מרגיש לך שזה קשה מדי לשאת, אולי כרגע להמתין עם קביעה/החלטה עצמית ובטיפול לסיום צפוי. (בלי קשר לתהליך עיבוד הפרידה) סוף שבוע נעים!
מיכל יקרה, מעוררת התפעלות הדרך שעברת והמקום בו את נמצאת. לםעמים אני מסתכלת על תהליך כזה כגמילה, למרות שלמילה גמילה יש קונוטציות שליליות. במקרה הזה אולי זה אחרת, אולי כמו שגומלים תינוק מהשד, בהדרגה. שלך שירה
הי מיכל, מקבל את 'אזהרתך' לגבי מה לא להגיד :-) בדומה למה שכתבה לך סוריקטה: אני חושב שהידיעה שהדלת נשארת פתוחה כשתצטרכי (אם וכאשר) - יש בה משהו מרגיע. ותהליך הפרידה, על האבל והכאב שיש בו - הוא חשוב מאין כמוהו. אחזור ואזכיר את חיבתי היתרה לרגש הנפלא והפחות מוערך לטעמי: געגוע. ולשאלה איך לעשות זאת, רמזת שאת יודעת את התשובה... אודי
טוב אשתף אותך בדעתי לא חלילה לפגוע או משהו. פעם יצא לי לפגוש פסיכולוגית קלינית עם קליניקה די גדולה במרכז הארץ במשך שעה וחצי היא שטחה בפני את כל פחדיה מגברים. אז זה מוביל אותי למסקנה שגם אנשים שהם ברי סמכות ויש לי להם כלים וידע אקדמאי מקיף גם הם עצמם עשויים לסבול מבעיות תפקודיות כאלה ואחרות. ברור שלפסיכולוגים יש סבירות גבוהה פי כמה וכמה לעזור לאדם הממוצע בגלל שאני מאמין שהידע שלהם ממשי. תאורתית מההתנסות שלי עם תלות יכול להיות שאותו אדם רגשית מעריך אותך ונותן לך סיבה לאהוב את עצמך וכשנוצר נתק מאותו אדם הסיבה שלך לאהוב את עצמך נעלמת עם אותו אדם במיוחד אם הוא בר סמכא. אם מודעים לתהליך האחיזה כבר פחות משמעותית. אושר הוא בעצם היכולת שלנו להיות נאהבים ומוערכים על ידי הסביבה אבל ברגע שמבינים את זה אז אוטומטית נעשים פחות תלותיים בסביבה ואז אנחנו מרשים לעצמי שלנו לבוא לידי ביטוי בלי קשר לצורך הזה של אהבה והערכה מהסביבה לי אישית החיים נעשו מאוד נוחים. יש עוד רובד עמוק למשל לרוב האנשים יש דימוי אידיאליסטי כלפי איך הם אמורים להיות ולהתנהג נוצר מצב שאנחנו מתחזקים אישיות מלאכותית שלא קיימת בנסיון ״לשחק״ אתה הדמות שיצרנו הדמות נוצרה מלכתחילה בגלל שאנחנו רוצים להיות מושלמים ונכונים. דוגמא קצין בצבא מדבר לפקודים שלו בקול נמוך , עם אישתו הוא מרגיש נוח , אבל מה יקרה כשהוא יפגוש את אישתו והפקוד שלו? יש לו הרי שתי גישות תהנהגותיות שונות מול אישתו הוא יראה מגוחך ומול הפקוד שלו הוא יראה רך. המפתח הוא להיות מי שאתה כל הזמן והדרך לעשות את זה מתחילה בהבנה שאנחנו לא יכולים להיות מושלמים כל הניסיונות שלנו יביאו לתסכול ואכזבה מהצד שלנו כלפי עצמנו.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
