אודי...............................................

הי אודי, הימים קשים והעצב מעמיק. מרגישה שהכל טעות. ההתנהלות שלי היתה לקויה הבחירות שעשיתי שגויות ואי אפשר לתקן את זה. אי אפשר לתקן כלום או להחזיר זמן אבוד. נותרתי כשהייתי חלשה פחדנית ולא מסוגלת. אני מתחרטת על הכל על כל מהלך שעשיתי על המשאבים שחולקו לא נכון על האהבה והדאגה שהרעפתי לא תמיד במקומות הנכונים. על הזמן הזמן שברח ולא הצלחתי לראות כלום בעדו. על הכל אני מתחרטת ואין תיקון. ניסיתי לטפל בזה ניסיתי אבל לא הצלחתי לשנות.בסוף הכל הגיעל אותה נקודה. מרגישה כל כך מיואשת. הנה סוף שבוע הבית מתמלא וריק לי כל כך. אני לא רוצה להיות כאן ולא לראות אף אחד. אני מתאמצת מכריחה את עצמי. לעשות. להיות מכונה ואין בזה שום רגש. הרבה מירמור, יאוש וחוסר אונים. אני מרגישה שכולם נגדי שלא אוהבים אותי ומתקשרים איתי רק כשהם צריכים משהו. לא ככה רציתי. אני מתקפלת לתוך פינה ואין מי שרואה או שומע. אני רוצה לצעוק הצילו. אבל אף אחד לא ישמע. שירה

הי שירה יקרה, מבאס ברמות האין תיקון הזה. תחושת היעדר המשמעות. ההצטמצמות. תחושה צורבת מכווצת במיוחד. נותנת לך, שירה, יד וכתף חמימות ורכות, בינתיים בשבועיים האלה ש'יידום' כאן ומחכה לראותך בידיים מושטות לרווחה כשיחזור לפעילות. שלך, סוריקטה